הפלאה שבערכין צ

במתני' אפי' מת אביו. עי' רמב"ם פ"י מה' שגגות ה"י בלח"מ שם ועי' הכא פי' המשנה ע"ש

גמ' עשיר והעני ע"פ אשר תשיג. רש"י ציין אשר תשיג יד הנודר. השמיט תחילת המקרא. על פי. והביא סוף המקרא יד הנודר מבואר מדבריו למעיין הישר דילפינן מתיבת נודר דבתר שעת הנדר אזלינן. ועני והעשיר ילפינן מאשר תשיג יד והרי ידו משגת. וכן פי' באמת הרע"ב. ובחנם השיג עליו בתוספת חדשים ע"ש ובילקוט פ' בחוקותי רמז תרע"ו שם העתיק הך דשמעתין עני והעשיר אשר תשיג יד הנודר והרי ידו משגת. עשיר והעני על פי אשר תשיג יד הנודר ע"ש

גמ' מ"ט דר"י כו' עד שיהא במכותו מתחילתו ועד סופו. כעין זה פליגי ר"י ורבנן בב"מ כ"ז ע"א לענין מציאה שהוקרה והוזלה וחזרה והוקרה ע"ש

גמ' ר"י אומר הכל הולך אחר אשם. עי' בלח"מ פ"ה מה' מחוסרי כפרה ה"ט שתמה על הרמב"ם שפסק כר"י נגד סתמא דמתני' בכריתות ט' ע"ב דסתם שם כר"ש. ועי' תוי"ט פי"ד דנגעים מי"א שתירץ על נכון קושיא זו ע"ש. אילם עדיין תיקשה קושית הלח"מ מהא דמסקינן בנדה דף ע' ע"ב דשמואל ס"ל כר"ש. וראיתי בספר ער"ע שכתב לתרץ דזה תליא בפלוגתא דר"ח ור"פ בפסחים נ"ט ע"א דלר"ח דמשני דהקדים אשמו א"כ ע"כ צ"ל דס"ל לר"י בנו של ריב"ב דחטאת קבעה כר"ש עי' נדה דף ע' וזו כשמואל שם. אמנם ר"פ דמשני מעלה ומלינה ס"ל לר"י דאשם קבעה. ומשו"ה לא משני בחטאת העוף כר"ח דאשם קובע. וא"כ הרמב"ם פוסק כר"פ דבתרא הוא עכ"ל. וטעה ושגג בזה שגגה גדולה. דמאי קביעות שייך התם בפסחים כיון דמיירי בהי' עני גם קודם שהביא אשמו. ובאשם אין חילוק בין עני לעשיר. רק בנדה דשם מיירי בכותב נכסיו לאחרים והוי עני שפיר פרכינן דאשם קובע ע"ש היטב ותראה שזה ברור ואנכי קצרתי וסמכתי על המעיין. ועי' בחידושי מסכת כריתות שבסוף ספר מקור חיים להגאון מליסא בדף ט' ע"ב בד"ה הקשה הלחם משנה ע"ש היטב. ודע דבתוספתא שם איתא הביא צפורים ונתנגע מביא קרבן על כל אחת ואחת דברי ר"א. וחכ"א קרבן אחד על הכל עד שיביא אשמו. הביא אשמו ונתנגע הביא אשמו ונתנגע מביא קרבן על כל אחת ואחת. ר"ש אומר קרבן אחד על הכל עד שיביא חטאתו ע"ש הרי דברי ר"י נישנין בתוספתא בשם חכמים. ועי' יד מלאכי סי' תקפ"א ע"ש היטב ועי' שם עוד סי' תקפ"ב. ודע דהך תוספתא אישתמיט לי' למרן הכ"מ בפ"ה מה' מחוסרי כפרה ה"ח ע"ש שנדחק בדברי הרמב"ם ופשוט דהרמב"ם פוסק כחכמים דתוספתא ע"ש. כעת ראיתי בספר מעיני החכמה דף מ"ג ע"ב דפוס רעדלהיים שהאריך בזה ראוי לעיין בדבריו

גמ' ר"ש סבר דבר המתכפר. אע"ג דגם אשם הוי כפרה עי' רמב"ם פי"ח מה' מעשה הקרבנות ה"ט מ"מ בחטאת שייכא כפרה יותר מאשם עי' תוס' ד"ה ר"י

תוס' ד"ה ר' עי' היטב בלח"מ פרק ששי מה' נזירות הלכה ח' ע"ש

דף י"ח ע"א גמרא אביו מת והניח לו ריבוא עשיר הוא. נראה מדלא מוקי בהניח לו אביו מלוה ביד אחרים. מוכח מזה דבזה באמת חשבינן לי' לעשיר כיון דהמעות שייכים לו. ואינו מחוסר רק גוביינא עשיר הוא. [הגה"ה לענ"ד בזה ההוכחה יש לשדות בזה נרגא דאם מיירי בהניח אביו מלוה ביד אחרים א"כ למה דוקא אביו הניח הא הי' יכול לינקוט בדידי' גופא ודו"ק. עד כאן הגה"ה מהרב דלוקניק]

הגע בעצמך אם הי' עשיר גדול וכל עסקיו הי' בעסק הלואות וכל רכושו היה בעת שהעריך ביד אחרים. האם נימא בזה דאין להקדש אלא מקומו ושעתו. וזה לא ניתן להאמר וזה פשוט וברור. שוב מצאתי בלח"מ פ"ג מה' נחלות ה"א שכתב ועוד דא"כ גם אם יש לו מלוה לא מקרי עשיר בענין ערכין כו'. וכיון שכן מאי הקשו בגמ' תיפוק לי' משום שכרה. ותירצו דאין לשכירות אלא לבסוף. אפי' ישנו לשכירות מתחלה ועד סוף לימא דלא הוי עשיר משום דהשכירות הוא מלוה והמלוה הוא ראוי ואין זה מיקרי עשיר לגבי ערכין ע"ש שוב מצאתי בתשובת מבי"ט ח"ר סי' רפ"ד שכתב ולענין אם חייבים לו מלוה בשטר. אם יעריכו אותו. נראה דכיון דאין גופו ממון אין מעריכין אותו ואם לא הגיע הערך במה שנמצא אלא ל' סלעים או אפי' אחד הוי ערך עני ולא יחזרו לגבות ממנו