הפלאה שבערכין פו

ענה כמאן דכתיב גבי חמשים כסף עכ"ל. ולזה נתכוין רש"י הכא באריכות לשונו ופשוט

תוס' ד"ה הוו להו כו' עי' מ"ש לעיל בתוס' ד"ה איבעיא להו ע"ש

תוס' ד"ה אילו עיין בשיטה מקובצת בכתובות שם באריכות עיין שם ואין להאריך עוד כאן

מתני' שכן מצינו כו' בילקוט במדבר י"ד איתא וכן מצינו כמו שהגיה הגאון מהור"ר ישעי' פיק ז"ל ע"ש. ועי' כתובות דף פ"ב ע"ב ובב"ק דף פ"א ע"ב ובבבא בתרא דף נ"ב ע"ב דמבואר דכל היכי דקתני וכן אשמעינן רבותא ולא זו אף זו קתני ע"ש והכא פשוט דאשמעינן דגם גזר דינם נחתם בעון לשון הרע

רש"י ד"ה זה עשר פעמים גבי מרגלים כתיב דמשמע על זה נתחתם עכ"ל. ר"ל דה"מ לכתוב וינסו אותי עשר פעמים ולמה לי זה אלא למדרש אתא ע"ז נתחתם גזר דינם וכן הוא להדיא בשאילתות פ' שלח שאילתא קכ"ט ע"ש וע פי' המשנה להרמב"ם מ"ש בזה ועי' רש"י בגמ' וזה פשוט

ע"ב גמרא אלא מאי תקנתו שלא יבא לידי לה"ר אם ת"ח הוא כו' שנאמר וסלף כו' הגאון מהור"ר רפאל הכהן בספרו דעת קדושים. דקדק מדוע לא הביא גבי עסק תורה קרא דעץ החיים כו' ע"ש מ"ש בזה. ונראה שלזה נתכוין הרש"א במ"ש והרמז בזה בתר האי ענינא דיכרת ד' כו' כתיב אמרות ה' אמרות טהורות כו' אתה ד' תשמרם כו' דה"ק דע"י אמרות ד' אתה ד' תשמרם אותם העוסקים בתורה מן הדור הזו של בעלי לה"ר שלא יבאו לידי כך עכ"ל ולפ"ז לא צריך הכא קרא דעץ החיים כמובן וזה פשוט שוב מצאתי בילקוט פ' מצורע רמז תקנ"ט שהעתיק גם בדברי ר"א קרא דעץ החיים

גמ' אם ת"ח הוא יעסוק בתורה. נראה לפרש בזה הא דאמרו חז"ל ת"ח מרבין שלום בעולם היינו שע"י עסק התורה שהן מרבין בעולם יתרבה שלום בעולם שלא יבאו לידי לה"ר. שמפריד בין איש לאשתו ובין איש לרעהו כדאמרינן לקמן ט"ז ע"ב וכן הוא במדרש רבה סוף פ' תצא יכרת ד' שפתי חלקות אמר הקב"ה בעוה"ז ע"י שהי' ביניכם בעלי לה"ר. סלקתי שכינתי מביניכם כו' אבל לע"ל שאני עוקר יצר הרע מביניכם כו' אני מחזיר שכינתי ביניכם כו' ומתוך שאני משרה שכינתי עליכם כולכם זוכין לתורה ויושבין בשלום בעולם שנאמר וכל בניך למודי ד' ורב שלום בניך והיינו כמ"ש)

תוס' ד"ה אל תקרי כו' מ"ש הזית רענן בזה אל תקרא לא נס לחה אלא לא נס לחה הנון בדגש דכשהנון רפה הוא עבר וכשהוא דגש הוא בינוני שגם עתה לא נס לחה ע"ש. דברים הללו אין להם מקום כלל גם למי שיש לו ידיעה ראשית בכללי הדקדוק ומ"ש בצ"ק ג"כ אינו נכון וצ"ע ועי' בערוך השלם] ערך בעל [א'] ע"ש

תוס' ד"ה כל מילתא פי' כגון כה"ג דנורא בי פלוני כו' עיין רמב"ם פ"ז מה' דעות ה"ה דמשמע מדבריו למעיין דלא כתוס' ע"ש

דף ט"ז גמ' תני ר"ד כו' לעולם אל יספר אדם בטובתו של חבירו כו' פירש"י יותר מדאי. וכן הוא להדיא ברי"ף פ"ב דשבת ע"ש. והרמב"ם בפ"ז מה' דעות נקט אל יספר בפני שונאיו. וע"ש בהגהות מימוני דבפני אוהביו מותר דהרי ריב"ז מונה שבחן ע"ש. ועי' פי' המשנה להרמב"ם פ"ד דאבות ע"ש. אכן מסוגיא דב"ב דף קס"ד ע"ב לא משמע הכין דהרי שם לא סיפר בשבחו של יהודה חייטא יותר מדאי. וגם אין סברא שרבי הי' שונאו של יהודה חייטא. וע"ש במהרש"א בח"א מה שפי' בזה והוא נכון מאד. ועפ"ז א"ש הא דהביא הכא הך דר"ד. היינו משום דלעיל אמר ר"ד מברך רעהו כו' וע"ז הביא הא דתני ר"ד לעולם אל יספר אדם בטובתו של חבירו שמתוך טובתו בא לידי רעתו היינו כלומר שמתוך טובתו יצמח רעתו שמברך רעהו בקול גדול ומתכוין לטובתו להללו קבל עם וע"י זה שמעין אינשי ואזלין ואנסין לי'

הנה במה שהקשתי על הרמב"ם שפי' בפני שונאיו מב"ב דף קס"ד דאין סברא שרבי הי' שונאו של ר"י חייטא. מצאתי כעת שכבר עמד בזה בסדר הדורות בסדר התנאים אות י"ד ע"ש שהניח בצ"ע, שוב ראיתי במג"א סי' קנ"ו שהקשה מהך דב"ב על פרש"י דפי' יותר מדאי דהרי לא סיפר בשבח יהודה