הפלאה שבערכין פג

מיירי אפי' בדקלים ע"ש היטב. אלמא דמשמע לי' לרב פפא דשם אילנות כולל גם דקלים. וא"כ הכא דמרא דהאי שמעתין דפודה בשווין הוא ר"פ לשיטתו פריך שפיר דכיון דלא מפליג ונקט סתם אילנות בכל אילנות מיירי ואפי' בדקלים ושפיר פריך מנהרדעאי

אולם באמת הא ליתא דמלבד דכבר דחו התוס' פי' רשב"ם שם ועי' חידושי הרמב"ן ביותר ביאור זולת זה מבואר למעיין הישר דפריך גם אשאר אילנות. וכ"ת אילנות אקדיש ארעא לא אקדיש כמובן. וא"כ הדרא הקושי' לדוכתא וצ"ע וד' יזכינו לעמוד בסוד קדושים

תוס' ד"ה איבעיא להו כו' ש"מ שני כתובין הבאין כאחד, לא ילפינן מינייהו אפי' בג"ש עכ"ל. בקידושין דף ל"ד ע"ב כתבו בתוס' ד"ה הא וא"ת הא אמרינן מצה והקהל הוי שני כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין. וי"ל דמג"ש דראייה ראייה. ה"א דילפינן ראייה מהקהל עכ"ל. ולכאורה יפלא דדבריהם המה נגד סוגיא ערוכה דשמעתין וגם סתרי דבריהם הכא דגם בג"ש לא ילפינן היכא דאיכא שני כתובין. אכן כד דייקינן לק"מ דעד כאן לא אמרינן הכא דאף בג"ש לא ילפינן משני כתובים דוקא דהיכא דהשני כתובים מצינן למילף חד מחברי' בג"ש ואפ"ה כתב לתרווייהו ש"מ דאפי' בג"ש אין למדין ממנה. אבל היכא דבשני כתובים לא מצינו למילף חד מחברי' בג"ש. רק בשאר מדות. שפיר ילפינן ג"ש מנייהו. וכן מצאתי מבואר להדיא בתוס' בפסחים דף ס"ד ע"ב ד"ה אתי' ע"ש היטב במהר"ם לובלין [ועי' בכורות דף מ"ט ע"א ור"ע מדאיצטריך ליכתב ומעלה גבי עירוכין ולא גמרי ממדבר הוי להו ש"כ הבאין כאחד וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין והיינו אפי' בג"ש ע"ש משום דגם שתי הכתובים מצינו למילף חד מחברי' בג"ש דחדש חדש ע"ש וזה ברור] ועפ"ז מדוקדק היטב לשון התוס' בקידושין שכתבו דמג"ש דראייה ראייה כו' ע"ש דלכאורה בקיצור הוי להו למימר דבג"ש ילפינן משני כתובין. אבל למ"ש א"ש דדוקא שם ילפינן בג"ש משני כתובין וזה ברור

וראיתי במהרי"ט בחידושיו לקידושין שהקשה על התוס' שם מהאי דזבחים דף נ"ז ע"א דמבואר שם דאפי' ג"ש לא ילפינן משני כתובין והניח בקושיא. ואישתמיטתי' דברי התוס' בפסחים והכא וכמ"ש וברור הוא. שוב פקחתי עיני. וראיתי בספר אור חדש שכתב שם וז"ל הא דלא הקשו התוס' קושיא זו על שנויי דרבא דאלו לא נאמר האזרח ה"א תיתי' ט"ו ט"ו ממצה. הא מצה והקהל שני כתובים. די"ל דפשיטא לי' לרבא דבג"ש ילפינן משני כתובים. אבל לאביי דס"ל בזבחים נ"ז דגם בג"ש ליכא למילף הקשו שפיר. ותירצו התוס' דבג"ש דראייה שפיר הוי ילפינן בג"ש משני כתובין דלא דמי לזריקה כמ"ש התוס' בפסחים ס"ט ע"ב עכ"ל ומהנראה דאישתמיטתי' סוגיא ערוכה דשמעתין דמבואר דגם רבא כאביי ס"ל וא"כ אין מקום לדבריו

והנה בספר ער"ע תמה אהך דשמעתין מהא דאמרינן בקידושין נ"ד ע"ב דלב"ה ילפינן חומש בכרם רבעי בג"ש דקודש קודש ממעשר ע"ש. והרי הכא מסקינן דהוו ג' כתובים ולא ילפינן אפי' בג"ש. והניח בצע"ג. ובאמת היא קושיא עצומה. ומה שנראה לי בזה בשום לב לבאר כל חמירא דאיכא בהדין סוגיא. דלכאורה יש לתמוה. דכיון דהתורה מסרה לנו הני תיבות לג"ש. א"כ היאך נימא דשני כתובין אתא למעוטא דלא נילף בג"ש א"כ ג"ש למאי אתיא. תו יש להקשות דלמאי דלא אסיק אדעתי' דשני כתובין אתא למעוטא דלא נילף חומש. תיקשה לי' לר"א דאית לי' ג"ש וחישב אמאי לא יליף נמי בהאי ג"ש גם לענין חומש דהא קיי"ל דאין ג"ש למחצה. וכמו דפרכינן בזבחים שם אי מה להלן שתי מתנות כו' ע"ש. ועוד ראוי לשום לב מאי דקאמר רבא מסתברא כו' דהוא משולל הבנה דהרי הדבר הוא מוכרח דהלכה רווחת בידינו דג' כתובים לכ"ע אין למידין והיאך יפול ע"ז לשון מסתברא. גם מאי דסיים רבא הוי לי' טובא ואין מלמדין הוא אך למחסור דהא בג' כתובין סגי דאין מלמדין הלא דבר הוא

אמנם ביאורן של הדברים לענ"ד הוא. דבאמת שדה מקנה איכא למילף משדה אחיזה או בבנין אב. או בג"ש. וכן בכל דבר דילפינן בג"ש איכא ג"כ בנין אב. א"כ השני כתובים אתו למעוטא דלא נילף שדה מקנה משדה אחוזה בבנין אב. רק דלפ"ז ממילא מוכח דלית להו לרבנן ג"ש דוחישב. דאי אית להו הג"ש א"כ מיעוטא דשני כתובין למאי אתא כיון דסוף סוף ילפינן להו בג"ש אלא ע"כ דלא קיבלו מרבם כלל הך ג"ש. ומיעוטא