הפלאה שבערכין פב

כר"ש דס"ל דבעין רעה מקדיש. אבל באמת אנן קיימ"ל כר"ה דמקדיש בעין יפה מקדיש ופודה האילנות לבד. וכן הוא דעת הרמב"ם בפ"ד מה' ערכין ה' ט"ו אולם דעת הראב"ד שם דלא כר"ה וס"ל דפודה אילנות אגב קרקע. והוכיח מדאקשינן לר"פ ליפרקו אגב ארעייהו ע"ש בכ"מ. ודברי הצ"ק בישוב דעת הרמב"ם לא נהירין ע"ש

והנראה לענ"ד בזה. דלכאורה יש להבין דמהיכא פסיקא לי' דס"ל לר"פ דפודה אילנות אגב קרקע. דפריך בפשיטות ליפרקו אגב ארעייהו. הלא ר"ה ס"ל הכין. ודילמא ר"פ כר"ה ס"ל. ולכאורה נראה דלזה כיון רש"י במה שפי' דעיקר קושיתו הוא ולהדרו לבעלים אגב ארעייהו אם מכרן והגיע היובל. ואמאי אמר מכר אילנות ולא גאלן אין חוזרין לבעלים ביובל ע"ש היטב. ורצונו רצוי' משום דלפירכא וליפרקו אגב ארעייהו איכא למימר דר"פ כר"ה ס"ל. אבל מהא דיובל הקושיא חזקה ובזה יתיישב שיטת הרמב"ם בפשוטו כאשר דעת לנבון נקל. אך אכתי לא נח דעתי מזה דלפ"ז העיקר חסר מן הספר. ומהנראה דלרש"י הי' גירסא אחרת בגמ' דפריך ג"כ ולהדרו לבעלים אגב ארעייהו

ע"כ נראה דזה ודאי דר"פ דקאמר, פודה אילנות בשוויהן ע"כ ס"ל דאינו צריך לפדות הקרקע כלל מדלא הזכיר בדבריו כלל פדיון הקרקע. ועוד מדקאמר בית זרע אמר רחמנא ולא אילנות. משמע דלא מופרק קרקע כלל. גם מדקאמר לא גאלן אין חוזרת לבעלים ביובל. מ"ט ושב לאחוזתו אמר רחמנא ולא אילנות. ואי נימא דצריך לפדות קרקע א"כ חשיב מקום אילן קרקע. ואמאי לא קרינן בי' ושב לאחוזתו אלא ע"כ לר"פ אינו צריך למפרק הקרקע כלל ולפ"ז לפום מאי דס"ד דמקום האילן קדוש גם לר"פ מדקאמר בתר הכי. וכ"ת כו' ארעא לא אקדיש משמע דס"ל עד הכא דאפי' לר"פ קדוש ארעייהו] ע"כ צריכין אנו לומר בטעמא דר"פ כיון דהקדיש אילנות ולא זכר קרקע כלל. אע"ג דממילא קדוש גם מקום מושב האילן מ"מ עיקר ההקדש הוא האילן ופודה את הקרקע אגב האילן. וכן לענין מכירה כיון שמכר לו אילנות ולא זכר במכירתו קרקע. אע"ג דממילא קנה מקום מושב האילן מ"מ עיקר המכירה הוא האילן והקרקע בטל לגבי האילן. ולא קרינן בי' ושב לאחוזתו. ולפ"ז ע"כ מוכח דר"פ לא ס"ל הא דר"ה בהקדיש שדה מליאה אילנות אע"ג דעיקר ההקדש הי' השדה. מ"מ אמרינן דבעין יפה מקדיש ופודה השדה לבד והאילנות לבד. וע"ז הקשה לפי הבנתו בדברי ר"פ. אמאי ליקדשו אגב ארעייהו וליפרקו אגב ארעייהו. ור"ל נהי דלא ס"ל לר"פ הא דר"ה מ"מ נימא איפכא. דאע"ג דהקדיש אילנות מ"מ כיון דגם ארעייהו קדוש. ממילא עיקר ההקדש הוא קרקע והאילן בטל אגב קרקע כמו דאמרינן לעיל שדה מ"מ. ופודה אילנות אגב קרקע. דכן הוא הדין כשמקדיש אפי' משהו קרקע עם האילן כמ"ש התוס' ב"ב ל"ח שם ע"ש. ומשני דר"פ ס"ל דלא קדוש כלל מקום מושב האילן. ומשו"ה אינו פודה רק את האילנות בשוויהן. אבל באמת היכא שגם הקרקע קדוש ס"ל לר"פ דפודה וחוזר ופודה כן נראה לי ודו"ק היטב. וכמדומני שבספר בית הלוי הנדפס זה לא כביר ראתה עיני בסי' מ"ט שהאריך בישוב דברי הרמב"ם עי' עליו והנראה לענ"ד כתבתי

דמידי עיוני בזה. ראיתי מלתא דתמיהה בש"מ ב"ב דף ל"ז ע"ב שכתב שם. אהא דאמרי נהרדעאי מאן דמזבין לי' דקלא לחברי' כו' וזה לשונו. ורבינו מאיר הקשה מ"ט נקט דיקלא לימא אילן סתם. ופי' דוקא בדקל הוא דקאמר דקני' לי' ליטע אחר במקומו דלא שדי אינש זוזי בכדי. דכיון דאין גזעו מחליף. א"כ מיד כשהתחיל להתייבש למעלה אינו ראוי אלא להסקה. דבשלמא שאר אילנות מתקיימים מאה שנה או יותר דכשמתייבש מלמעלה קוצץ קצת מן הענפים וחוזר וצומח כבתחילה ולהכי אם מתו לגמרי אין לו קרקע. דלא קנה אלא כל ימי עמידתו. אבל בדקל שאין גזעו מחליף. אנן סהדי דלא שדי אינש זוזי בכדי. וע"ש שהאריך בזה. ודבריו מרפסין איגרא. דלפ"ז מאי מקשה הכא בשמעתין. וכ"ת אילנות אקדיש ארעא לא אקדיש והאמרי נהרדעאי האי מאן דמזבין לי' דיקלא לחברי' קני' לי' משיפולא ועד תהומא. הא נהרדעאי לא אמרי רק בדקל. אבל בשאר אילנות מודו נהרדעאי דלא קנה קרקע. ומאי פריך מדיקלא אשאר אילנות. וקושיא גדולה היא

ולחומר הנושא עלה בדעתי ליישב ע"פ שפי' הרשב"ם שם בב"ב דף פ"ב הא דפריך שם רב פפא ממתני' דקונה שתי אילנות אהא דאמר ר"נ דקל אין לו גזע. היינו משום דמתני' בכל אילנות