הפלאה שבערכין פא

דס"ל באמת שהן מרובעות ע"ש. ולכאורה הדבר מוכרח דמיירי בעיגולא דהא האילן יונק סביבותיו בשוה וכן כתבו התוס' בפשיטות ב"ב ל"ו ע"ב ד"ה ממטע ע"ש

שוב מצאתי בש"מ שם שכתב. וא"ת היאך קנה כל בית סאה הא כל ט"ז אמה דיונקת קרקע בעיגולא נינהו כדאמרינן בשלהי לא יחפור. ותירץ מורי הרב זצ"ל. דאימא דאזלינן בתר עיגולא לענין הבאת בכורים משום דכל שיש לו שיעור יניקתו בצמצום לא הוי גזלן. אבל לענין מכירה שתלוי' בדעת מוכר ולוקח אזלינן בתר בני אדם. שמרבעים שדותיהם כו' ע"ש היטב

בא"ד מיהו תימא כו' ר"ל לפי' רשב"ם דפי' דאין חילוק בין מכר להקדש. ומ"ש דח' אמות בין זה לזה לא חשיב יותר מדאי. רצונם דלא חשבינן בח' אמות האילנות נטועים יותר מדאי דלהוי רצוף ולפ"ז עדיפא הוי לי' להקשות. דבאמת חשבינן לר' שמעון ח' אמות מפוזרים. ודבריהם ב"ב דף ל"ו ע"ב ד"ה ממטע מדוקדקים היטב בזה ע"ש. ויותר נראה להגיה חשיב יותר מדאי. ותיבת לא נמחק ור"ל דח' אמות חשיב קרקע יותר מדאי. והוי מפוזרים כן נ"ל. ובעיקר דבריהם עי' היטב נתיבות סי' קמ"א סעיף י"ז ס"ק ו' שהאריך בזה והעלה דחזקה ומכירה והקדש שעור אחד להן ע"ש היטב

בא"ד דלא מוקי כר"ש כ"א מדין כו' הקשה בספר ק"א א"כ מאי פריך לקמן ואי ר"ש ליזל בתר פדיון דילמא לא מוקי כר"ש. אלא לענין מקדיש בעין רעה מקדיש. אבל לא לענין דאזלינן בתר פדיון והניח בקושיא ונראה כיון דהאי דמקדיש בעין רעה ע"כ כר"ש אתיא לא ניחא לי' לאוקמי בהאי דבתר פדיון דלא כר"ש. דהא תנא דלא אזיל בתר פדיון הוא ר"מ. ור"מ הרי ס"ל ב"ב פ"ג ע"א כר"ש לענין שיעור נטיעות דח' אמות הוי מפוזרות. וא"כ דחיקא לי' מלתא לאוקמא כר"ש במקצת היינו בהא דמקדיש בעין רעה. אבל לא בשיעור נטיעות ולא לענין פדיון וכר"מ במקצת היינו לענין פדיון ולא לענין מקדיש בעין רעה ולא לענין שיעור נטיעות ויהי' מוכרח לאוקמא כתלתא תנאי לענין מקדיש בעין רעה כר"ש לגבי פדיון כר"מ ובהאי דשיעור נטיעות דלא כר"ש ודלא כר"מ והדוחק בזה מבואר

ע"ב גמרא א"כ לכתוב רחמנא כו' מאי משדה. עי' קרבן אהרן פ' בחוקותי מ"ש בזה

גמ' אמאי ליפרקו אגב ארעייהו. הקשה הבה"ז למה לא הקשה אברייתא דלעיל דקתני ולא עוד כו' כשהוא פודה. פודה את האילנות בשוויהן כו' ואמאי לא פריך שם ליפרקו אגב ארעייהו ומה שתירץ הצ"ק דלעיל דהקדיש קרקע אח"כ אגלאי מלתא למפרע דלא הקדיש תחילה אפי' מקום של אילנות ע"ש דברים הללו אינם נכונים

והנה מה שהקשה הבה"ז מהך בבא דסיפא ולא עוד כו' לק"מ למה שפי' רש"י דהך בבא קאי ארישא אהקדיש אילנות שאינן נטועין כסדר ע"ש. וא"כ נוכל לומר דקאי על אופן שנטועים רצופים דבזה ודאי לא הקדיש אפי' מקום מושב האילן אפי' לנהרדעא. כיון דלמיעקר ולשרש קיימו כאשר דעת לנבון נקל. ועי' ב"ב ל"ח ע"ב מסקינן שם דהא דאמר רבא מכרן רצופין אין לו קרקע כר"ש אתיא ע"ש. וא"כ כיון דמוקמינן לעיל האי ברייתא כר"ש לק"מ ליפרקו אגב ארעייהו. דלר"ש לשיטתו לא הקדיש בזה אפי' מקום מושב האילן. ואולי מטעם זה פרש"י דקאי על שאינן נטועין כסדר. ולא פי' בפשוטו דקאי אדסמיך לי' אהקדישן בזה אחר זה כמו שפי' באמת הרשב"ם ב"ב דף ע"ב ע"א ע"ש. ולמ"ש י"ל דכוונתו ליישב בזה קושית הבה"ז וכמ"ש כן הי' נראה לנכון

איברא מה שהקשה הבה"ז קושיתו מבבא דסיפא היינו לפי הגירסא בשמעתין דלא גרסינן ברישא פודה את האילנות בשוויהן. ולפי גירסא זו לא תפול הקושיא רק אסיפא כמובן. אבל באמת דבב"ב דף ע"ב ע"א הכי גרסינן פחות מכאן כו' או שהקדישן בזה אחר זה. הרי זה לא הקדיש לא את הקרקע ולא האילנות שביניהם. לפיכך כשהוא פודה. פודה את האילנות בשוויהן ע"ש. ולפי גירסא זו אכתי תקשה קושית הבה"ז אהא דהקדישן בזה אחר זה. דשם לא שייך מ"ש דקאי אנטועין כסדר. ובזה אין מקום גם לתירוץ הצ"ק דהרי הכא לא הקדיש כלל קרקע אח"כ. וליכא למימר בזה אגלאי מלתא למפרע ועי' תוס' ב"ב ל"ח ע"א ד"ה קני שגם הם הקשו קושית הבה"ז. ונקטו באמת קושייתם מהא דהקדישן בזה אחר זה ע"ש וזה ברור ואנו אין לנו אלא מה שתירצו התוס' שם ע"ש

ודע דמה דמשמע שם מפשטות לשון התוס' דפודין אילנות אגב קרקע ע"ש. היינו משום דדבריהם סובבים הולכים אברייתא דמוקמינן לה בשמעתין