הפלאה שבערכין עט

גם שני חצוצרות. אע"ג דלשיטת הרמב"ם בשאר הימים. לבד המועדים וראשי חדשים אף הלוים תוקעים בחצוצרות כמבואר בחינוך מ"ע שפ"ד ע"ש ועי' מ"ש לעיל בדף ג' ע"ב בס"ד ומ"ש התוס' ע"ז דף מ"ז ע"א ד"ה קרני' דגם הלוי' הי' להם חצוצרות לכלי שיר ע"ש וכן הוא דעת הרמב"ם כמ"ש המל"מ בפ"ג מה' כלי המקדש מ"מ לא הי' לעכובא דעיקר כלי השיר לא הי' אלא כנור ונבל ומצלתים המוזכרים בקרא ד"ה ב' ה' וכ"ט ע"ש משו"ה לא תיקנו כנגדם לוים המשוררים וכן המגריפה שהוזכר בתמיד פ"ג מ"ח לא הי' לעכובא ודו"ק] מ"מ כיון דגם הכהנים היו תוקעין בשאר ימים אם ירצו לא תיקנו כנגדן במשוררים כן נראה לי. והא דקאמר אח"כ ולא הי' אומרים בנבל וכנור אלא בפה. פי' הרמב"ם בפי' המשנה דקאי אהני י"ב לוים המשוררים דלא היו אומרים שירה רק בפה. משום דעיקר שירה בפה. והא דקאמר כדי ליתן תבל בנעימה נראה לי לשיטת הרמב"ם דה"פ דנותן טעם מדוע לא הי' מנגנים גם בכלים אותן הלוים שהי' משוררים בפה דהני י"ב כלים הי' מנגנים ע"י תנועות האצבעות. ולא ע"י נפיחת הפה. דהרמב"ם מפרש דכנור ונבל הוא מכלי המיתרים. ומשתנים בשינוי המיתרים אם מעט אם הרבה עי' פי' המשנה ודלא כפי' רש"י. וא"כ הי' יכולים הלוים המשוררים. גם לנגן בכלי זמר. לזה אמר כדי ליתן תבל בנעימה ר"ל כדי שיוכלו לכוון היטב ולהנעים הקול ולמשוך אותו כפי אשר ידרוש הניגון ולזה נתכוון הרמב"ם בפי' המשנה עי' שם היטב. ועי' רמב"ם בפ"ג מה' כהמ"ק. והא דקאמר ראב"י אין עולין למנין רצונו רצוי'. אותן שאומרים שיר על הכלים ולא בפה אין עולין ממנין י"ב לוים וצערי הלוים הי' נקראין. שהם מצערין אותן שהי' אומרים בפה. לפי שניגון כליהם מסתיר יופי נעימות שיר הלוים שהיו אומרים בפה ולא מיירי כלל מתני' בשיר הקטנים. והא דקאמר במתני' אין הקטן נכנס לעבודה אלא בשעה שהלוים היו אומרים בשיר. מפרש הרמב"ם בענין אחר. דכהן קטן בתחילת הכנסו לעבודה לא יתחיל אלא בשעה שהלוים אומרים שירה. ומיירי בכהן קטן ולא מיירי כלל מלוים קטנים. וכן מבואר להדיא בדברי רבינו בפ"ה מה' כלי המקדש הט"ו. והראב"ד השיגו שם. ושיטת רבינו מבואר היטב בפירושו למשנה ותמה אני על הכ"מ שלא זכר מזה כלל שם

ואתה המעיין היקר ראה זה מצאתי בילקוט עזרא רמז אלף ס"ח דמבואר שם דגירסת הילקוט הי' להדיא אין הכהן נכנס לעזרה אלא בשעה שהלוים עומדין בשירה ע"ש. ובלתי ספק שכן הי' גירסת רבינו הגדול והוא מקור נאמן לשיטתו וע"פ שיטת הרמב"ם יתיישב היטב קושי' התוס' ד"ה אין ע"ש שנדחקו למאד. ולשיטת הרמב"ם הנה נכון היטב. דילפינן כמו דמצינו דתחילת עבודת יסוד הבית הי' בעת שהלוים היו עומדים בשירה. כמו כן כהן קטן בתחילת עבודתו צריך להיות דוקא בשעה שהלוים היו עומדים בשיר ועי' ילקוט שם וזה ברור ונכון בעזה"ש

גמ' למימרא דנבל לחוד וכנור לחוד. עי' ילקוט תהלים רמז תתל"א וצ"ע ועי' ירושלמי סוכה פ"ה ה"ו

גמ' של עולם הבא עשר שנאמר עלי עשור. יראה לי דרבי יהודה לשיטתו בר"ה דף ל"א ע"א דס"ל שם דהך מזמור קאי לעוה"ב ליום שכולו שבת ע"ש. ובזה תרצתי קושית המפרשים שם דמהיכן ראה ר"י דלא קאי רק על העתיד. דילמא קאי גם על העבר. אולם באמת ר"י לשיטתו הכא דעשור לא נאמר רק לעוה"ב. ועפ"ז א"ש הא דקאמר הכא ואומר הודו כו' שיר חדש כו' דיש להבין מאי ואומר. ולמ"ש נכון דאע"ג דר"י לשיטתו אזיל דס"ל דמזמור זה על העתיד נאמר. מ"מ דילמא קאי גם על העבר וא"כ לא מוכח דעשור לא נאמר רק לעוה"ב. משו"ה הביא קרא דשיר חדש דרק בעוה"ב משתעי כמו שפי' רש"י ובזה ניחא מאי דפריך לימא מתני' דלא כר"י. דלכאורה מאי כולי האי. אמנם למ"ש דזה תלי' בפלוגתא דר' יהודה ור' נחמי' בר"ה. וסתמא דמתני' סוף תמיד כר"י ע"ש א"כ שפיר שאל לומר דהך סתמא דשמעתין דלא כר"י. ובסיומא לסדר קדשים בחברה גמ' דפק"ק הארכתי בזה בעזה"ש. ועי' מהרש"א הכא. ועי' אפיקי יהודה חלק ראשון דרוש העשירי בערבי נחל שם. דרוש נכבד על מאמר זה ע"ש

רש"י ד"ה בנבל כו' כדאמר במכילתין עכ"ל כן הוא במכילתא פ' בשלח