הפלאה שבערכין עח

המחנות הי' צורך הציבור] ע"ש. מבואר מזה דקרבן יחיד בוודאי אינו טעון שירה ומשו"ה לא קבעי רק עולת נדבת ציבור וכמ"ש התוס'. ומ"ש התוס' בר"ה דממעטינן קרבן יחיד מטעם דבעינן קרבן צבור הקבוע לה זמן. היינו למאי למסקינן הכא דממעטינן עולת נדבת צבור. א"כ ממילא ידעינן דגם קרבן יחיד אינו טעון שיר. אבל למאי דס"ד דר"א ממעטינן קרבן יחיד מטעם המבואר בספרי. וע"ש היטב עוד בספרי. ואין להאריך וכ"ז ברור. ובעל ספר ק"א לא ראה לא הספרי. ולא דברי התוס' בר"ה וכתב מה שכתב עי' עליו

תוס' ד"ה אלא אמר רמי כו' טובא תימא כו' עי' ספר אמרי צרופה בחידושיו לר"ה דף ל' ע"ב מ"ש בישוב תמיהת התוס'. ועי' ספר עמק הלכה סוף חאו"ח מ"ש ג"כ בישוב תמיהת התוס' בזה. ויש לי הרצאת דברים ואין לי להאריך

גמ' כדר"ל דאמר. אומר שלא על הקרבן. לא הראו מקור דברי ר"ל בזה. אמנם הוא בירושלמי פ"ד דתענית. ושם איתא דר"ל בעי לי' מר' יוחנן ור"י השיב לו דאומר שלא על הקרבן ור' אבוה אמר שם דר"י ור"ל פליגי בזה. דר"י ס"ל דאומר ור"ל ס"ל דאין אומר ע"ש

תוס' ד"ה לעולתיכם כו' ושמא כ"ז דטעון צפון ודקבוע להם זמן הוא בברייתא. א"נ אין בברייתא כו' עכ"ל. אני מצאתי בילקוט פ' בהעלותך סוף רמז תשכ"ה. שהעתיק האי ברייתא אהא דשמעתין מה עולה ק"ק כו' ומה שלמים קבוע להם זמן אף עולה שקבוע להם זמן ומה עולה בצפון אף זבחי שלמי צבור בצפון ע"ש

דף י"ב ע"ב גמ' ר"י הוא דאמר שנת חמשים כו' עיין ט"א ר"ה ט' ע"א ולא עיינתי כעת בדבריו ע"ש [ועי' ע"ז דף ט' ע"ב תוס' ד"ה האי מאן כו' ובחת"ס חחו"מ סי' נ' ע"ש]

גמרא אב"א לעולם רבנן כו' עי' קידושין דף מ' ע"ב דמוכח שם דר"י ס"ל כרבי יהודה וכמ"ש התוס' ר"ה ט' ע"א ד"ה ולאפוקי ע"ש היטב ולפ"ז צ"ע היאך מוקמינן הכא דר"י כרבנן ס"ל וצ"ע לעת הפנאי [ועי' היטיב במקנה שם בקידושין הנ"ל]

גמ' משמרתו של יהויריב בשני' מי הואי. עי' מרכבת המשנה ריש קונטרס בריכות בחשבון שהאריך בזה ע"ש היטב

תד"ה הנך כו' ואומר רבי דההיא ברייתא אתיא כרבנן כו'. עי' היטב בכ"מ פ"י מה' שמיטה ה"ג ע"ש

בא"ד והיו מונין יובלות לקדש שמיטין עי' כ"מ שם סוף ה' ה' וצ"ע היטב

דף י"ג ע"א ר"א אמר הנך שית כו' עי' רש"י ועיין תומים סי' ס"ז סק"ג שהאריך בביאור דברי רש"י בדברים נכונים ע"ש ויונעם לך ועי' בפאת השולחן ה' שביעית פכ"ט ס"ק י"ז שהשיג על התומים ע"ש ולא עינתי כעת]

תוס' ד"ה הנך. הי' צריכין לקדש שביעית מפני שמיטת כספים כו' עיין אחרונים בחו"מ סי' ס"ז ועי' תומים שם ס"ק ח' ע"ש

מתני' אין פוחתין מששה טלאים. הא דהפסיק התנא בבא דטלאים בין ב' בבות דחללין וחצוצרות. אע"ג דשניהם מעניני השיר. ה"ט משום דבכל הבבות מריש פירקן עד בבא דחלילין מיירי באין פוחתין ואין מוסיפין ובבא דטלאים מתחיל למתני ענין חדש. דאין פוחתין אבל מוסיפין לעולם. ולפיכך בהנך גוונא ראוי למנקט תחילה ענין הטלאים. שהוא מקרבן התמיד שמקריבין אותו קודם השיר. עכ"ל התפארת ישראל

רש"י ד"ה מתשעה כנורות לא אתפרש טעמא. אבל הא דשתי חצוצרות כמ"ש התוי"ט ע"ש

תוס' ד"ה מאי כו' אבל במנחות כו' ע"ש היטב בסוגי' וברש"י שם ע"ב. ולהלן הוא אומר והיה לכם למשמרת. עי' היטב בתוי"ט ובא"ח פסחים דף צ"ו ע"ש

גמ' אמר ר"ה עד מאה ועשרים עיין תפארת ישראל

מתני' אין פוחתין מי"ב לוים. שיטת רש"י ותוס' מתני' מבואר היטב בתוי"ט ובתפארת ישראל ע"ש. אמנם הרמב"ם בפ"ג מה' כלי המקדש. דרך אחרת לו. בפירושא דמתני' דאיהו מפרש דהני י"ב לוים. היינו המשוררים בפה ותיקנו מנין זה כנגד המנגנים בכלים דהוו י"ב ט' כנורות שני נבלים וצלצל אחד. והא דלא חשיב