הפלאה שבערכין עז

גמ' משורר ששיער בשל חבירו. הא דנקט אביי בשל חבירו ובברייתא שם ליתא. נראה דהיינו משום דאמורא צריך לפרש דבריו דלא נטעה לומר דרצונו אם הי' בטבעו משורר. אינו רשאי להיות משוער לזה אמר בשל חבירו ודו"ק

גמ' מיתבי משורר ששיער כו' קשה לי מדוע לא פריך מהך ברייתא דלעיל הם בשלהם אינם במיתה אלא באזהרה. ומצאתי באור החיים בפרשה קרח שעמד בזה ע"ש. ויש לי ליישב דברייתא דלעיל דנקט סתמא הם בשלהם. ה"א דדוקא משוער ששירר הוא דהוי באזהרה. ואביי לא קאמר רק משורר ששיער במיתה ומ"ש רש"י דאביי לית לי' הא מתני' דלעיל היינו למאי דמסיק תנאי היא] אמטי להכי פריך מהך ברייתא דמבואר להדיא דגם משורר ששיער אינו אלא באזהרה ועי' מ"ש לקמן בתוס'

רש"י ד"ה אתם בשלהם כו' כגון ששיררו כו' ע"ש ולא נקט ששיערו משום דגם כהנים הי' מהם משוערים. עי' ב"מ דף י"א ע"ב תד"ה נתון ליהושע ע"ש

ד"ה אלא באזהרה לא איתפרש לן עכ"ל. פי' דליכא למימר דאזהרה הוא מאך אל כלי הקדש ואל המזבח לא יקרבו. שעל אזהרה זו כתיב ולא ימותו

תוס' ד"ה מתיבי פ"ה לא ידענא האי אזהרה מהיכא היא עכ"ל. והוא משולל הבנה דרש"י כתב כן לעיל בברייתא קמייתא הם בשלהם אינם במיתה אלא באזהרה. והתוס' ציינו פי' רש"י על מיתבי. הלא דבר הוא. ונראה דלכאורה יש להבין מ"ש התוס' בשם ר"מ. דכתיב לשמור משמרת ועבודה לא יעבוד. וכתיב ככה תעשה ללוים במשמרותם. וכל משכיל העובר על דבריהם יפלא הא כ"ז בחד קרא כתיב ומדוע חלקו התוס' לשנים ואמרו וכתיב ככה כו' סכינא חריפא פסקי לקראי. וצריך לומר דבאמת ילפינן מהך קרא שתי אזהרות. ושיעור הכתוב כך הוא לשמור משמרת היינו להיות משוער. ועבודה לא יעבוד הכונה רצוי' שהמשוער לא יאמר שיר. שהשיר יקרא עבודה כדילפינן לעיל מעבודת עבודה. וע"ז כתבו עוד וכתיב. ככה תעשה ללוים במשמרותם. ר"ל כמו שיש אזהרה במשוער ששירר ככה תעשה ללוים היינו המשוררים במשמרותם כשהם שוערין ודו"ק. ועי' ראש יוסף בחידושיו לחולין דף כ"ד ע"ב בגמ' מאימתי כשר לעבודה כו' ע"ש היטב. ובזה א"ש דרש"י פי' בברייתא דלעיל לפום ס"ד דהמקשה דה"א דהך ברייתא איירי רק במשוער ששירר וכמ"ש לעיל דמשו"ה לא פריך מהאי ברייתא. ולפום ה"א זו ע"כ ליכא למימר דאזהרה הוא מקרא דלשמור משמרת כמ"ש התוס'. דא"כ גם משורר ששיער מוכח דאינו רק באזהרה. דמהך קרא גם משורר ששיער במשמע כמ"ש התוס'. וא"כ הדרא הקושיא לדוכתא דהי' לו לפרוך לאביי דס"ל במיתה מברייתא קמייתא. לזה פי' רש"י לפום ה"א דמקשן דלא איתפריש האי אזהרה אמנם התוס' על מיתבי דברייתא זו קתני בהדיא משורר ששיער ומשוער ששירר. שפיר נוכל לומר כמ"ש התוס' בשם ר"מ אזהרתם ודו"ק. ועי' היטב רמב"ן על התורה פ' נשא על פסוק ופקודיו אשר ציוה ד' ע"ש היטב

גמ' בעי ר"א עולת נדבת ציבור כו' עולתיכם אמר רחמנא אחת עולת חובה ואחת עולת נדבה כו' לכאורה הא בקרא כתיב וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי כו' ותקעתם כו' עלותיכם ואי עולתיכם כולל גם עולת נדבה. קשה הא עולת נדבה לכ"ע אינה קריבה ביו"ט אפי' למ"ד נדרים ונדבות קרבין ביו"ט כמבואר בחגיגה ז' ע"ב בתוס' שם. ע"כ צ"ל דעולת נדבה דמרבינן לא קאי רק אראשי חדשיכם דכתב בקרא. ודוחק ועי' באר אברהם, ביצה כ' ע"ב ע"ש

תוס' ד"ה עולת כו' אבל דיחיד אפי' חובתו אין טעון שירה עכ"ל עי' לקמן י"ב תוס' ד"ה נסכים ע"ש

והנה הא דפשיטא להו דחובת יחיד אין טעון שיר מבואר בתוס' ר"ה ל' ע"ב ד"ה נתקלקלו דאין אומרים שירה אלא על קרבן ציבור הקבוע להם זמן כדפסקינן הכא בשמעתין. אילם לכאורה. יש להבין מ"ש התוס' הכא דמאי דבעי ר"א אי עולת נדבת ציבור טעון שירה דחובת יחיד פשיטא לי' דאינו טעון שיר מנ"ל הא כיון דאכתי לא אסיק אדעתי' הא דמסקינן דבעינן עולה הקבועה לה זמן. ומצאתי בספרי ותקעתם בחצצרות. בשל ציבור הכתוב מדבר או אחד לציבור אחד ליחיד. אמרת במה ענין מדבר פי' בשל ציבור [פי' הזית רענן דדבר הלמד מענינו. שענין של מעלה שהוא מקרא העדה ומסע