הפלאה שבערכין עו

והער"ע תמה לשיטת התוס' אמאי לא נקט ר"י יין ולמ"ש א"ש וזה ברור

והנה לשיטת התוס' הא דקפיד רחמנא אפרי קאי אשאר ז' מינין. וריבוי דתביא קאי אזיתים וענבים דבזה לא בעינן כלל פרי. והא דמוקמינן ריבוי דתביא רק אזיתים וענבים. היינו משום דזיתים וענבים איתקש לתרומה כמבואר בחולין דף ק"כ ע"ב וע"ש היטב בחידושי הרשב"א

איברא דשיטת רש"י בחולין שם הוא דלא כתוס' דלשיטתו שם מיעוטא דפרי קאי גם אזיתים וענבים. ואי לא הוי כתיב תביא. הוי ממעטינן מפרי אפי' הביא פירות ודרכן אח"כ. ומריבוי דתביא מרבינן הביא פירות ודרכן אח"כ. אבל בדרוכין ועומדין אפי' זיתים וענבים נמי לא דממעטינן להו מפרי ושוב גמרינן בהקישא בכורים מתרומה. דהא דרבי רחמנא תביא להביא פירות ודרכן אח"כ. זיתים וענבים הוא דרבי. אבל שאר ז' מינים אפי' הביא פירות ודרכן אח"כ ממעטינן להו מפרי. וע"ש היטב מפי' רש"י ויתבאר לך

ועפ"ז עמדתי על כונת הרא"ש ריש פ' כיצד מברכין סי' ג' במ"ש הקשה הר"א ממיץ היאך אנו מברכין על היין ב"פ הגפן הא לא מיקרי פרי לענין בכורים כו' פרי אתה מביא ואי אתה מביא משקה כו' והתם נמי לא מרבינן אלא הביא ענבים ודרכן אבל יין גמור לא אלמא לא מיקרי פרי. ובמעדני יו"ט נדחק בפירושו שהביאם כשהם דרוכים שעדיין החרצנים והזגים מעורבים עם המשקה היוצא מהם ע"ש והדוחק מבואר למעיין. אמנם הדבר ברור דהר"א ממיץ אזיל בשיטה רש"י. דמפרי ממעטינן דרוכים ועומדין אפי' זיתים וענבים דלאו פרי הוא כיון שהביאם משקה. ומתביא לא מרבינן רק הביא פירות ודרכן אח"כ אלמא מדממעטינן דרוכין ועומדין מפרי דיין גמור לאו פרי הוא וזה ברור. ויעויין ברמב"ם בפ"ח מה' בכורים ה"ד. דמסתימות דבריו משמע דאזיל בשיטת התוס' ודו"ק. ומ"ש התוס' עוד לכתחילה מביאין ואין לפרשו כצ"ל ותיבת י"ש ט"ס

גמ' בלווטי אמר ר"י מהכא כו' איזהו עבודה שצריכה עבודה. הוי אומר זו שירה. פרש"י שצריך עבודת קרבן. הקשה בספר מעין החכמה (דפוס רעדלהיים דף צ') דהוי לי' להש"ס לפרוך ואימא נשיאות כפים שהי' נמי בשעת הקרבן עי' במעין החכמה דף פ"ג במ"ע דברכת כהנים] וכדפרכינן לעיל למימרא דשמואל ע"ש. ולא דק דהאי קרא לעבוד עבודת עבודה בלוים כתיב להדיא והא דפרכינן לעיל לשמואל ואימא נשיאת כפים. היינו משום דעיקר פרשה זו בכהנים נאמרה וכמ"ש לעיל וזה פשוט

ומ"ש המעין החכמה דהרמב"ם מפרש. עבודה שצריכה עבודה. היינו כלים הצריכים לשיר ועי' פי' רש"י על החומש שם ודו"ק] ולפ"ז לא קאמר אלא למ"ד עיקר שירה בכלי. אבל למאי דפוסק הרמב"ם דעיקר שירה בפה. ליתא לילפותא דר"י ובזה א"ש שהביא הרמב"ם פ"ג מה' כלי המקדש ילפותא דשמואל. ולא הביא ילפותא דר"י אע"ג דשמואל ור"י הלכה כר"י את"ד. ולדבריו נוכל לומר דמהאי טעמא גופא מיאן שמואל בילפותא דר"י. דאיהו לשיטתו בתענית כ"ז ע"א דס"ל דעיקר שירה בפה ליתא לילפותא דר"י. אפס אף דהרמב"ם יפרש כפי' רש"י שצריך עבודת קרבן ע"ש הא דהביא ילפותא דשמואל דבזה הי' נכלל גם שיר שהיו אומרים שלא בשעת הקרבת הקרבן כמו שיר של בכורים לעיל ושיר שהיו מקדשין העזרות עי' שבועות דף י"ד וזה פשוט

גמ' ר' יצחק אמר מהכא שאו זמרה כו' רנב"י אמר מהכא ישאו קולם כו' צריך ביאור הא הגמ' שאל מנין לעיקר שירה מן התורה. ואולי דסמכו אהא ילפותא דתנא דמייתי בתר הכי דיליף מכתף ישאו. ועי' תוס' ד"ה אל תיקרי ושם ע"ב ד"ה מהכא. ואפשר דמשו"ה הביא ילפותא דתנא תיכף. בתר ילפותא דר"י ורנב"י דלכאורה הי' לו לסדר תחילה כל ילפותא דאמוראי וה"ל להביא גם ילפותא דרב אשי ור"י תחילה ואח"כ הי' לו להביא ילפותא דתנא ולמימר ותנא מייתי לי' מהכא עי' קידושין ד' ע"ב ולמ"ש א"ש ודו"ק ועי' היטב ברמב"ן בספר המצות בהשגותיו על הרמב"ם בשרש שני ע"ש היטב [ועי' חולין דף קל"ד ב' זבחים ס"ב ע"ב חולין דף כ' ע"א יומא פ"א ע"א. ביצה דף ט"ו ע"ב חגיגה דף ט' ע"א]

ע"ב אמר אביי נקטינן כו' עי' רמב"ם פ"ג מה' כלי מקדש ה"י הי"א ועי' כ"מ שהאריך בזה ועי' מעין החכמה דפוס רעדלהיים דף צ"א] מ"ש בזה. ועי' אור החיים להגאון בעל פרי תואר בפ' קרח. שהאריך מאד בזה ע"ש. ועי' תשובת רבינו חיים כהן ראפאפארט בהשמטת לאו"ח מ"ש בזה: