הפלאה שבערכין עג

פליגי בשיר של קרבן. ולר' ירמי' ב"א דבשיר של קרבן מודו רבנן. צ"ל דקאמר ר"י בר"י הוא ובר פלוגתי'. וניחא לי' לאתויי תנא דמשכח בהדיא. ולאפוקי מהני תנאי דסברי עיקר שירה בפה עכ"ל ואישתמיטתי' לשון הירושלמי שם דמסיים להדיא דלרבנן אינה דוחה משום שאינו מחוור ע"ש ומבואר להדיא דהירושלמי כרב יוסף ס"ל

והנה התוס' בסוכה תירצו עוד מטעם דאין שבות במקדש. והמסתכל היטב בסוגיא שם יראה דלרב יוסף דפליגי בקרבן ס"ל דלכ"ע לא אמרינן בזה אין שבות במקדש. מטעם שכתבו התוס' שם בד"ה ורבנן. ועיקר פלוגתייהו הוא דלר"י בר"י הוי עבודה ממש ודוחה שבת כמו דתמיד דוחה עי' רש"י שם. ולרבנן כיון דלא הוי עבודה ממש. אע"ג דאיכא נמי מצוה בכלי כמ"ש התוס' יבמות דף פ"ו ע"ב ד"ה ומבני לוי דאפי' למ"ד עיקר שירה בפה איכא נמי מצוה בכלים ע"ש: מ"מ כיון דלא הוי עבודה ממש כמו תמיד לא דחי שבת. ומשו"ה בשיר של שאיבה דאינה רק מצוה דשמחה היא ולא עבודה לכ"ע אינו דוחה שבת ומה שמציין רש"י שמחה יתירה תיבת יתירה ליתא בגמ' והוא מיותר הכא עי' מ"ש להלן בזה] ולזה הירושלמי דאזיל בשיטת רב יוסף כמ"ש לעיל לא הירץ מטעם דאין שבות במקדש. גם התוס' בסוכה ד"ה ורבנן כתבו בפשיטות אליבא דרב יוסף. דמתני' אתי' כר"י בר"י ע"ש. וכן התוס' בשמעתין דנקטו קושיתם אליבא דרב יוסף כמבואר בלשונם למעיין לא תירצו רק דמתני' אתי' כר"י בר"י. ודברי התוס' בסוכה שכתבו דהוא מטעם דאין שבות במקדש הוא רק לר' ירמי' ב"א שם. דאיהו ס"ל דבקרבן לכ"ע דוחה. אליבי' נוכל לומר דאפי' ס"ל לרבנן דעיקר שירה בפה. מ"מ כיון דאיכא מצוה נמי בכלי כמ"ש. והמצוה הרי היא צורך עבודה. אע"ג דלא הוי עבודה ממש דומיא דתמיד. מ"מ אמרינן בזה דאין שבות במקדש. דשבות צריכה היא לצורך מצוה של עבודה. ולא פליגי רק בשיר של שאיבה. דלרבנן אע"ג דאין שבות במקדש מ"מ כיון דלא הוי רק שמחה יתירה כמ"ש התוס' לעיל שם במתני' ד"ה שאינו] ואינו צורך עבודה כלל אפי' למצוה בעלמא לא התירו בזה שבות ור"י בר"י ס"ל דגם בזה התירו שבות. ומדוקדק היטב הא דהוסיפו בגמ' אליבא דר"י ב"א תיבת יתירה. ולעיל לרב יוסף לא קאמר רק דשמחה היא כאשר דעת לנבון נקל. ולפ"ז גם לרבנן ס"ל דאין שבות במקדש כמו לר"י בר"י אליבא דר"י ב"א. ולא פליגו רק אם התירו שבות גם בשמחה יתירה. ואין אנו צריכין לעשות פלוגתא חדשה בזה ודו"ק. ולא ירדתי לסוף דעתו הרחבה של רבינו הגדול המהרש"א בזה [עי' שבת דף כ"א ע"א תוס' ד"ה שמחת ב"ה ע"ש ועי' פ"ח מה' כלי המקדש ה"ו במל"מ שם ועי' היטב במקנה קידושין דף נ"ד ע"א בד"ה אמנם נראה יותר ע"ש]

והן הן דעת הרמב"ם דפסק בפ"ג מה' כלי המקדש דשיר של קרבן דוחה שבת. ואפ"ה פסק דעיקר שירה בפה. והיינו משום דפוסק כר' ירמי' ב"א וכמ"ש התוס' אליבי'. והתוי"ט לא ביאר כל הצורך וקיצר במקום שהי' לו להאריך ע"ש ועי' לח"מ סוף ה' לולב ע"ש היטב

גמ' מה כפרה מעכבת אף שירה מעכבת. ורבנן כו' מה כפרה ביום כו' הקשה הגאון מהור"י פיק בהקדמת ספרו שאילת שלום דמנ"ל לרבנן דילפי מהקישא דאף שירה ביום דלא ילפינן נמי בהקישא לענין עיכובא אחר דכלל מסור בידינו אין היקש למחצה נדרים י"ז. ע"ש מה שתירץ ודבריו נכונים. אולם לדידי יש לפקפק בעיקר קושיתו דלכאורה באמת הכא לא מכח הקישא אתינן עלה. דבאמת שירה גופא כפרה איקרי. וכן הוא להדיא בירושלמי פ"ד דתענית ה"ב מנין שהשיר קרוי כפרה כו' לכפר על בני ישראל זה השיר ע"ש. ותו שייל שם מניין שהשיר מעכב ע"ש וא"כ יליף ר"מ במה מצינו מכפרה דקרבן דמעכב. ורבנן לא ילפי במה מצינו מכפרה דקרבן רק לענין דבעינן יום. אבל לענין דמעכב ס"ל לרבנן מטעם סברא החיצונה דאינו מעכב. ויש לעיין בזה היטב ודו"ק. ועי' היטב במיני תרגימא להגאון רי"ף בפ' שופטים ד"ה ואולם ובשו"ת מהר"ץ חיות סי' מ"ט ע"ש. ודע דהרמב"ם השמיט הך דינא ולא הזכיר כלל אי שיר מעכב הקרבן או אינו מעכב. ובתשובת מהר"ם אלשיך סי' קל"ח מבואר דהלכה כר"מ דשיר מעכב את הקרבן. ועי' רמב"ן ספר המצות בשורש הראשון דנקט בפשיטות דשיר מעכב את הקרבן וכן כ' רש"י להדיא בע"ז מ"ז ע"א דקיי"ל דשיר מעכב את הקרבן. וכבר תמה הגאון מוהר"י פיק שם בהקדמת ספרו שאילת שלו' כיון דרבנן פליגי עלי'