הפלאה שבערכין עב

כמובן. ולזה פריך התם סתמא. בין לרבא בין לר"נ קשיא. ולא סיים בין לר"נ דאמר קרייתה זו הלילא כמו דקאמר בשמעתין. והיינו משום דבמגילה גם לר"נ לא קשיא לי' רק מדיוקא. ומשו"ה הקדים את רבא לר"נ. וקאמר בין לרבא בין לר"נ אע"ג דדברי ר"נ נאמרים תחלה. להורות דגם לר"נ הקושי' מדיוקא כמו לרבא. וכאשר דעת לנבון נקל כן יראה לי בזה

גמ' כיון שגלו כו' עי' טורי אבן מגילה שם מה שכתב בזה עי' שם

גמ' צלצל הי' כו' והביאו אומנים כו' ומכתשת היתה כו' עי' מהרש"א ח"א שכתב לא קאמר הכא אל יתהלל חכם כו' כדלקמן גבי מי שילוח. דהתם בא לשנות המי שילוח מכמות שהי' כו' אבל הכא מימי משה הי' ולא באו לתקן אלא הפגם ע"ש ולא הועיל כלום דאכתי תיקשה אמאי לא קאמר לעיל גבי אבוב שציפוהו זהב אל יתהלל חכם כו' דשם באו לשנות מכמו שהיה ולדעתי הא דקאמר לקיים מה שנאמר אל יתהלל כו' קאי על כל מה דהביא לעיל מיני' וסמיך גם אסיפא דקרא אל יתהלל עשיר בעשרו. ונגד מאי דקאמר לעיל שציפוהו זהב נאמר אל יתהלל עשיר בעשרו. ונגד מה דקאמר שהתחכמו להביא אומנים מאלכסנדריא לתקן הפגם שנפגם ממלאכה קאמר אל יתהלל חכם בחכמתו ונגד מאי דאמר שהמלך צוה בכח ממשלתו להרחיב את מי השילוח [ע"ד אמר מלכא עקר טורא עקרינן טורא] נאמר אל יתהלל גבור בגבורתו. כן נראה לי

גמ' מכתשת היתה במקדש של נחושת עי' תשובה מאהבה ח"א סי' ע"ש

גמ' ועליה נאמר נחושת ממורט. נחושת מרוק. פי' הא דכתיב במלכים שם ואת כל הכלים וכן בד"ה ואת כל כליהם. נאמר על הצלצל ועל המכתשת ועי' מהרש"א ח"א ודו"ק

גמרא מפני שקולו ערב. כלומר קול של החליל

תוס' ד"ה אמרו מ"ה כו' משמע שמ"ה אומרים שירה כו' עי' ילקוט פ' בשלח רמז רמ"א אמר להם הקב"ה למ"ה בני נתונים בצרה ואתם מקלסים אותי ע"ש ויש לחלק

תוס' ד"ה אין פוחתין מכ"א תקיעות וכו' תשע לתמיד של שחר כו' בשעת נסכים ותשע לתמיד של בין הערבים. כצ"ל ועי' בסוכה

תוס' ד"ה אין פוחתין מי"ב לוים. וק"ק דקתני והקיש ב"א בצלצל. ר"ל אלמא דקתני מידי דהוי נמי בלוים

תוס' ד"ה הרדוולים מ"ם מתחלפת בנו"ן עי' במעיל צדקה סי' ס' ע"ש ועי' יד מלאכי סי' רפ"ח ועי' ירושלמי סוכה פ"ה ה"ו רשב"ל אמר עוגב זה ארדבלס ע"ש. ועי' תרגום סוף תהלים

דף י"א ע"א גמ' מ"ד עבדים קסבר עיקר שירה בפה כו' מבואר מסוגיין בעליל דשירה עבודה היא ופסולה בזר. וא"כ למ"ד עיקר שירה בפה בודאי בעינן דוקא לוים. רק בכלי כיון דלא עבידי אלא לבסומי קלא לא הוי עבודה. וכשר גם בעבדי כהנים. וכן הוא מבואר להדיא בפי' המשנה להרמב"ם וברע"ב שכתבו ולא פליגי אלא במנגנים בכלי זמר. אבל בשיר שבפה כ"ע מודו דאין אומרים שירה בפה על הקרבן אלא הלוים. דכתיב גבי לוים ושרת בשם ד' אלהיו. איזהו שירות שהוא בשם השם. הוי אומר זה השיר ע"ש. ועי' תוס' ד"ה אל תיקרי ע"ש. ונוראות נפלאתי על רבותינו בעלי התוס' שכתבו בתענית דף כ"ז ע"א ד"ה מ"ס. דלמ"ד עיקר שירה בפה הכל כשרים אפי' פסולים אפי' ממזרים לומר שירה רק דלמ"ד עיקר שירה בכלי צריך שיהיו לוים דהכלי זמר הי' קדוש וע"ש במהרש"א והוא תמוה וד' יגיה חשכי

גמ' אין מעלין מדוכן ליוחסין כו' מבואר מזה דר"מ ס"ל דאין מעלין מדוכן ליוחסין ובקידושין דף ע"ו אמר ר"י א"ש אהא דתנן אין בודקין מן הדוכן ולמעלה זו דברי ר"מ ע"ש. וכבר עמד בזה בספר משכיל לאיתן. ות"ח כ"ז שמזקינין דעתן מתיישבת עליהן. שבספרו באר אברהם בסוכה נ"א תירץ קושיא זו על נכון. דדוכן דהכא לאו היינו דוכן דקידושין ע"ש

תוס' ד"ה דכ"ע עיקר שירה בפה כו' אבל איכא תנא דר"י בר"י התם דאמר דשיר בכלי כו' עי' היטב. הנה בסוכה דף נ"א ע"א תוס' ד"ה כתנאי הביאו שם התוס' הך תירוצא בשם הירושלמי שם. וע"ש במהרש"א שכתב דלרב יוסף ניחא דקאמר ר"י בר"י הוא דרבנן