הפלאה שבערכין ע

שכתב דודאי משמע דהוא בתחילת קריאתו הוי תמן. מדלא אמר איקלע לבי כנישתא שמעינהו דהוי קרי הלילא. אלמא מעיקרא הוי תמן ע"ש

תוס' ד"ה י"ח ימים. הא דלא חשיב ערב פסח כו' משום דלא הוי אלא במקדש לא חשיב לי' ע"ש. לכאורה אכתי תיקשה הא דלא חשיב ליל פסח שטעון הלל באכילתו עי' פסחים צ"ה. וזה לא הוי במקדש. והר"ן פ' ערבי פסחים כתב דלא חשיב הלל של מצוה. וא"כ א"ש גם מליל פסח. ע"ש בר"ן שכתב כן להדיא ליישב הא דליל פסח וערב פסח. ואולי כוונת התוס' במ"ש דלא הוי אלא במקדש ר"ל דלא הוי אלא בזמן שבהמ"ק קיים. אך אכתי תיקשה מהלל שאנו קורין בליל פסח בבה"כ או על הסדר ע"ש בר"ן. ועי' ברכות י"ד ע"א תוס' ד"ה ימים ע"ש. וצריך לומר כמ"ש הר"ן שם בערבי פסחים דלא חשיב רק דיממא ע"ש. אולם בעיקר קושית התוס' והר"ן מהלל דערב פסח אתפלא מאוד. הא הלל דערב פסח הלוים קראו כמבואר בתוספתא ישראל שוחטין את פסחיהן ולוים קוראין את ההלל עי' פסחים ס"ד ע"א תוס' ד"ה קראו ועי' רמב"ם פ"א מה' קרבן פסח הי"א וא"כ מאי מקשו. הרי הכא לא חשיב רק הימים שהיחיד גומר בהן את ההלל וד' יאיר עיני

שוב ראיתי שהגירסא בתוספתא פ"ג דסוכה. ובפ"כ דמסכת סופרים שמנה עשר יום ולילה אחד כו' ויו"ט הראשון של פסח ולילו ע"ש וא"כ לק"מ קושית הר"ן בערבי פסחים אמאי לא חשיב הלל דליל פסח. ודרך הגמ' לקצר ולדלג כמבואר בכללי הש"ס ומהתימא על הר"ן שלא זכר זאת התוספתא ע"ש. אח"ז מצאתי בירושלמי פ"ד דסוכה ה"ד ששם ג"כ הגירסא שמנה עשר יום ולילה אחד ע"ש, ושמחתי כעל כל הון שראיתי שם בק"ע. שכתב ולא קחשיב ההלל שקרא בשעת עשיית הפסח לפי שלא הי' אלא במקדש א"נ שלא קראו אז אלא הלוים וי"א יום כל ישראל חייבים לקרות ע"ש ות"ל שכוונתי לדעתו הגדולה. והק"ע שכתב זאת בדרך א"נ היינו לפי הגירסא בירושלמי שם וכן הוא בתוספתא דסוכה שמנה עשר יום ולילה אחד קורין בהן את ההלל. אבל לפי הגירסא בשמעתין וכן הוא במס' סופרים שמנה עשר יום שהיחיד גומר בהן את ההלל אין מקום כלל למחשב הלל דערב פסח וקושיתנו על התוס' ועל הר"ן חזקה וצ"ע ותמיהני על הק"ע שלא זכר כלל דברי התוס' בשמעתין ודברי הר"ן בע"פ. ועי' ילקוט פ' אמור ריש רמז תרנ"ד ע"ש ועי' אבודרהם בסדר ראש חודש ועי' תוספת רבינו יהודה החסיד שנדפס זה לא כביר בברכות דף י"ד ע"ש. ועי' בספר המנהיג להקדמון אבן ירחי שהנראה שהי' לו גירסא אחרת בזה ע"ש היטב בהלכות הלל ע"ש. ועי' רמב"ם פ"ג מה' חנוכה הו"ז שמבואר דלא גרים לילה אחד ועי' ברכי יוסף או"ח סי' תפ"ז סק"ז

ע"ב גמרא דפסח אין חלוקין בקרבנותיהם. בברכות ט' ע"ב אמרינן דלא אמר דוד הללויה עד שראה במפלתן של רשעים והקשה רבינו הרש"א בח"א למ"ש האחרונים בשם המדרש שאין אומרים הלל ביום אחרון של פסח משום שאמר הקב"ה מעשי ידי טבעו בים. ואתם אומרים שירה. והרי הכא אמרו בהיפך דלא אמר דוד עד שראה במפלתן של רשעים. גם בפ"ב דערכין אמרינן טעם אחר דלכך אין אומרים הלל ביום אחרון של פסח משום דאין חלוקין בקרבנותיהם עכ"ל ובצל"ח שם בדף י' ע"א השיג על המהרש"א שנעלם ממנו שהוא גמ' מפורשת במגילה י' ע"ב דאמר ר"י שם בקשו מ"ה לומר שירה אמר הקב"ה מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה ע"ש. ולפ"ז קמו גם נצבו קושית המהרש"א

ולענ"ד נראה בזה דזה ודאי בעת מעשה שהקב"ה עושה דין ברשעים. ומאבדן אין הקב"ה שמח במפלתן. ולהכי ביהושפט לא נאמר כי טוב דשם בעת שאמרו שירה היה מפלתן של רשעים כדאיתא במדרש איכה עמד יהושפט ואמר: אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף. אלא אני אומר שירה ואתה עושה יעו"ש. ולזה כיון רש"י במ"ש שם במגילה ביהושפט כתיב כשיצא להלחם כו' וכן במפלת מצרים. דקדקו חז"ל לומר מעשה ידי טובעין בים רצונם רצויה דבעת שהם טובעין בים באותו שעה תבקשו לומר שירה. אמנם בשכבר תמו חטאים ורשעים עוד אינם. אז אמרינן שפיר שירה על גאולתינו ועל פדות נפשינו. וקובעין אותו חובה לדורות להלל ולהודות לשמו הגדול ומשו"ה דוד אחר שראה כבר במפלתן של רשעים כדכתיב יתמו חטאים מן הארץ. וכאשר רשעים עוד אינם