הפלאה שבערכין סט

בשנה פשוטה אבל לא בשנה מעוברת דאיכא טובא יומי וזה ברור ודו"ק היטב

שוב מצאתי במשנה למלך פ"ג מה' נזירות הי"ח ד"ה שוב ראיתי שהביא שם הך ברייתא דשמעתין כפי גירסת הט"א יעו"ש היטב. ולפי גירסא דידן מסולקת קושית המל"מ שם. וע"ש דמדבריו מבואר דלא כהט"א ע"ש היטב ודו"ק

דף י' ע"א גמרא ועיבור שנה ל' יום כו' מלשון זה משמע. דרבי כרבנן דרשב"ג ס"ל דכמה עיבור שנה ל' יום. דאל"כ הוי לי' למימר. ואישתקיד עשינו שלשה מלאין. וקשה לי דבר"ה י"ט ע"ב מסקינן דרבי ס"ל כרשב"ג דאמר חודש יעו"ש וצ"ע. וראיתי בספר ער"ע שהביא הירושלמי ריש פ"ג דר"ה. רבי אומר ניסן לא נתעברה מימיו [פי' דלא הי' ר"ח ניסן ביום ל"א לאדר ע"ש בק"ע ועי' ט"א ר"ה ז' ד"ה ואם הביא מן הישן ע"ש] ופריך שם ממתני' דשקלים. ואם לאו מן הישנה היינו אם נתקדש ניסן ביום ל"א. אלמא מעברין ומשני אם בא לא בעי. פי' אם אירע כן. ורבי אמר דלא אירע שעיברהו ע"ש. והקשה הער"ע דהירושלמי הי' יכול להקשות דרבי גופא ס"ל בר"ה י"ט. רצה חודש רצה ל' ע"ש שנדחק בזה. ולפי הבנתו הי' לו להקשות משמעתין דאמרינן להדיא דעשינו עיבור שנה ל' וא"כ איך קאמר רבי דלא אירע כן. אבל באמת שגג מאוד דהא דאמרינן רצו חודש רצו ל' היינו אדר א' ולא אדר ב' כמבואר להדיא בפרש"י ר"ה שם ואין מקום כלל לדברי הער"ע ודו"ק

במתני' משיאין לכהונה כו' עי' תוי"ט מ"ש בזה

גמ' מתני' דלא כר"י. עי' ריטב"א סוכה נ"ג ע"ב דהי' לו הגירסא לימא מתני' דלא כר"י ונדחק שם בזה ע"ש. ועי' נזיר דף ב' ע"ב תוס' ד"ה לימא

גמ' מ"ט דר"י כתיב ותקעתם תרועה כו' עי' ט"א שלהי ר"ה. שהקשה על הא דאמרינן בסוכה שם. דר"י נפקי' לי' לפניה ולאחריה משנית. הא משנית אי אפשר ללמוד. אלא פשוטה לאחריה בלבד. ולר"י משמע דתרתי קראי הללו להא דתרתי אחת הן אתיין ע"ש שהניח בקושיא ולא ראה עינו הבדולח דברי מרא דתלמודין הרש"א שביאר הדבר על נכון ע"ש. ובאמת מלשון רש"י בשמעתין שכתב אלמא לתרועה קרי תקיעה ולתקיעה תרועה. מוכח כמ"ש הרש"א שם ולא כמהרש"ל ע"ש ודו"ק

תוס' ד"ה הפוחת והא דאמר בשבת שהי' תוקעין ערב שבת ששה תקיעות כו' ר"ל דע"כ הני ששה תקיעות הוא תר"ת תר"ת כמבואר במתני' בסוכה נ"ג ע"ב וע"ש בתוס' ד"ה ר"י

תוס' ד"ה אין וה"נ לרבנן דאסור להפסיק התקיעות עי' צ"ק ומבואר מזה דלר"י דתר"ת אחת הן אסור להפסיק ביניהם אפי' כדי נשימה. דומיא דאיסור הפסקת התקיעות לרבנן וזה דלא כמ"ש התוס' בסוכה דף נ"ד ע"א ד"ה מ"ד ע"ש. ועי' ב"י וב"ח או"ח סי' תק"צ ע"ש היטב. וחידוש בעיני שלא זכרו דברי התוס' בשמעתין. ויש לי הרהורי דברים בזה אבארם במקום אחר אם יגמור ד' בעדי

תוס' ד"ה י"ח ימים. מדקאמר ר"ח איקרי מועד לימא. משמע דאין אומרים עכ"ל. פי' מדלא קאמר ר"ח דאיקרי מועד לגמור. ועי' תוס' ברכות י"ד ע"א ד"ה ימים. ומה שהביאו התוס' עוד ראי' מהא דאמרינן בגמ'. מ"ש בחג דאמרינן כו' לא ידעתי מדוע הביאו הך דר"ח קודם שהביאו הך דחג דנאמר תחילה בגמ'. ולשון התוס' בברכות שם משולל הבנה. ששם הביאו ראי' מהא דפריך ר"ה ויו"כ נמי לימא. ועזבו הך דחג ור"ח שהביאו התוס' הכא. הלא דבר הוא ואם נאמר דראייתם שם. דכיון דבר"ה ויו"כ לא אמרינן באמת כלל. וע"ז פריך דלימא. משמע דבשאר יו"ט ניחא לי' אם לא אמרינן כלל כמו דלא אמרינן בר"ה ויו"כ. עדיין תיקשה מדוע לא הביאו מהא דפרכינן הכא מקודם. דבשבת לימא דגם בשבת לא אמרינן כלל. גם מ"ש שם דבשאר יו"ט כמו בר"ח אין לו ביאור. הא גם בפסח אין אומרים אותו כל הימים. גם מ"ש מדלא חשיב יותר מכ"א יום. לא הבנתי הא לא נקט רק ימים שגומרין בהם את ההלל

בא"ד מיד שראה רב שלא ברכו לפניו כו' כתב המהרש"א ברכות שם. ולא ניחא להו למימר דעל לבי כנישתא אחר שברכו. באמצע הלל עכ"ל. ובחידושי הרשב"א שם מבואר יותר