הפלאה שבערכין סח

מפני הפורים. וכבר עמד בזה בלח"מ והניח בצ"ע. ולכאורה לא מראש בסתר דבר הרמב"ם בסוף פ"ד מה' קה"ח דבעת שהודיעו לבני הגולה שעיברו השנה מודיעין ג"כ כמה הוסיפו. ע"ש היטיב שדברי הרמב"ם שם משוללי הבנה וצריכין ביאור ועי' תוס' ר"ה י"ט ע"ב ובט"א במה שתמה בדבריהם. והמעיין בריטב"א בר"ה שם יראה שרמז ליישב תמיהת הט"א ועי' פ"י שם מ"ש בזה. וכבר קדמו הריטב"א. ויש לי הרהורי דברים בזה אבארם ברצות השם במקום אחר

גמ' רשב"ג אומר חודש עיין תשובת חכם צבי סי' קי"ד ע"ש

גמ' סוף סוף לאחרים ביום הנף לא משכחת כו' עי' ט"א ר"ה וד"ה מאן תנא דפליג ארב שמעי' ע"ש

גמ' ועיבר שנה ל' יום דל ירחא לבהדי ירחא כו' בט"א י"ט ע"ב ד"ה תיובתא העלה דלאחרים אדר לעולם חסר לפי סדר החדשים דאחד מלא ואחד חסר. וכיון דראשון לחדשים שהוא ניסן מלא. אדר שהוא חודש י"ב חסר. ואפי' נתעברה השנה אדר שני נמי חסר כדאמרו אחרים. אם הי' שנה מעוברת ה'. ואם הי' אדר שני מלא הוי לי' ששה ע"ש. ולדבריו יהי' שלש מחלוקות בכמה עיבור שנה שהוא אדר ראשון. דלת"ק הוא דוקא ל'. ולרשב"ג רצו ל' רצו חודש. ולאחרים הוא דוקא חודש ולא אישתמיט תנא להשמיענו זאת. אמנם באמת אישתמיטתי' להט"א סוגיא ערוכה דשמעתין דמבואר להדיא אליבא דאחרים דעיבור שנה ל' יום ודל ירחא לבהדי ירחא ועי' היטב פי' רש"י וזה ברור. וראיתי בספר ער"ע שהשיג על הט"א במ"ש שם דבן עזאי ס"ל כאחרים דהרמב"ם פסק כאחרים עי' ר"ה כ' דפסק כדתני רבה ב"ש. ואפ"ה פסק כר"ע לענין מעשר עכ"ל. והא ליתא דהרמב"ם פוסק דלא כאחרים עי' לח"מ פ"ג מה' קה"ח הט"ו ועי' ט"א שם בדף כ' ע"ש ודו"ק. ועי' לח"מ בה' תמידין ומוספין פ"א ה"ז ע"ש היטב

גמ' מתקיף לה רבינא. והאיכא יומא דשעי כו' עי' מרכבת המשנה פ"ג מה' קה"ח ה"ג שהאריך בזה ע"ש

גמ' דאמר שמואל אין שנת לבנה כו' עי' ט"א ר"ה דף ו' ד"ה מ"ל לרבי ע"ש

גמ' מיתיבי הריני נזיר כו' ואם איתא זמנין דמשכחת לה ששה. בנדרים הלך אחר לשון בני אדם ורוב שנים עכ"ל. בט"א ר"ה י"ב ע"ב ד"ה המודר הנאה. הקשה אהא דאמרינן התם המודר הנאה מחבירו לשנה מונה י"ב חודש מיום ליום ואמאי ניזל בתר רוב שנים בין להקל בין להחמיר כדאמרינן הכא לגבי נזירות. ודוחק לומר דשאני התם במודר הנאה לשנה. דמשמע שנה זו. משא"כ באומר כמנין ימות הלבנה ולא הזכיר שנה. דאין זו סברא כו' ע"ש שמוכח קושיא זו הגיה בשמעתין ע"ש היטב

והנראה בזה אחר ההתבוננות ע"פ מ"ש הסמ"ע בחו"מ סי' שי"ב ס"ק כ"ג לחלק גבי חודש העיבור דבעומד בר"ה ואומר שנה סתם. אז בודאי דעתו דלא יהי' חודש העיבור בכלל דאי הוי דעתו ג"כ עליו הל"ל שנה זו. אלא ודאי להכי דיקדק לומר שנה סתם לגלות דעתו דכוונתו על סתם שנה דאינו רגיל להיות מעובר. אבל בעומד באמצע השנה ואומר שנה סתם. דעתו גם על חודש העיבור ודעתו על שנה זו. דלא מצי למימר שנה זו מושכר לך דא"כ הוי משמע דאינו רוצה להשכיר רק עד כלות שנה זו דהיינו עד ר"ה ע"ש היטב. ועי' יו"ד סי' ר"כ בש"ך שהחזיק בדעת הסמ"ע ע"ש. ועפ"ז הנה נכון היטב. דבר"ה לענין מודר הנאה דמיירי בעומד באמצע השנה כדקתני שם בסיפא. ואם אמר לשנה זו אפי' לא עמד אלא בכ"ט באלול כיון שהגיע אחד בתשרי עלתה לו שנה דמבואר מזה דמיירי בעומד באמצע השנה דרישא דומיא דסיפא וכאשר דעת לנבון נקל. א"כ כיון דעומד באמצע השנה. אע"ג דאמר שנה סתם. ע"כ כוונתו לשנה זו ולא אזלינן בתר רוב שנים ומונה מיום אל יום דהא דלא אמר שנה זו היינו משום דאם הי' אומר כן לא הי' נאסר רק עד ר"ה וכמ"ש הסמ"ע אבל הכא לגבי נזירות מיירי בעומד בר"ה. ולהכי אמרינן דכוונתו על רוב שנים. דאי על שנה זו הי' לו לומר בפירוש שנה זו וכמ"ש הסמ"ע

וע"פ האמור אזדא לה הוכחת הרשב"א מסוגיין דאין חודש העיבור בכלל מדנקט י"ב חודש עי' בפוסקים. ולמ"ש עיקר כוונת התנא להורות במאי דנקט י"ב חודש. דמיירי בשנה פשוטה לאשמעינן רבותא דמונה מיום אל יום בין שיהי' שנה זו שנ"ב בין שיהי' שנ"ו. דזה לא שייך רק