הפלאה שבערכין סו

הדבר מבואר ברמב"ם פ"ג מה' ערכין ה"ד. שכתב הרי שלא נמצא בידו אפי' סלע אין לוקחין ממנו פחות מסלע. אלא ישאר הכל עליו חוב. ואם מצאה ידו והעשיר. יתן ערך שלם הקצוב בתורה. מבואר מזה דמפרש הא דקתני במתני' נותן חמשים סלע. היינו משום דאין מקבלין ממנו כלל פחות מסלע. ומחזירין לו הפחות מסלע שנתן. אבל באמת אם קיבלו ממנו פחות מסלע. ועדיין לא החזירו לו. והעשיר אינו צריך רק להשלום לערך שלם. ועי' מל"מ פ"ה מה' שבועות ה"כ ובט"ז יו"ד סי' רל"ח ס"ק י"א וצ"ע ודו"ק

ועפ"ז מיושב קושית התוס' הא דנקט במתני' פחות מסלע. לאשמעינן היא גופא דאין מקבלין ממנו פחות מסלע ונותן חמשים סלע לכשיעשיר. לאפוקי אם נתן סלע או יותר אע"פ שהוא פחות מערכו מקבלין ממנו ואם יעשיר ישלים כמבואר ברמב"ם שם הי"א הנ"ל. ומזה הוציא הרמב"ם לחלק בין פחות מסלע לפחות מערכו ודו"ק

גמ' מ"ט דר"מ כתיב חמשים וכתיב שקל כו' זה לשון הער"ע צ"ע א"כ וכל ערכך בשקל למה לי וכן לעיל דף ד' דמקשה אביי הא וכל ערכך איצטרך למה לא משני ההוא מחמשים שקל נפקא עכ"ל. והוא טעות גמור דהא דאמרינן הכא וכתיב שקל אין הכוונה מהא דכתיב שקל גבי חמשים. אלא הכוונה על הא דכתיב וכל ערכך בשקל. דמזה ילפינן דאין בערכין פחות משקל וממילא שמעינן דשקל יש בערכין. וכן מבואר להדיא ברע"ב ע"ש ועי' תוס' ד"ה ההוא וזה פשוט

גמ' ורבנן לאו ממילא שמעת מיני'. פרש"י על פי אשר תשיג כתיב וממילא שמעת דהיכא דידו משגת שקול מיני' עכ"ל. נראה דר"מ ס"ל דהאי אשר תשיג אתא להא דאמרינן לקמן י"ז ע"ב עני והעשיר דנותן ערך עשיר דילפינן מאשר תשיג והרי ידו משגת ועי' מ"ש לקמן בזה] ורבנן ס"ל דממילא שמעינן גם זה דהיכא דידו משגת שקול מיני' ועי' שבועות ל"ט ע"ב בסוגיא שם ודו"ק ובזה מתורץ קושית הצ"ק בתוס' ד"ה ההוא שהקשה לא לכתוב כלל אשר תשיג ע"ש ולמ"ש האי אשר תשיג אתא לעני והעשיר

תוס' ד"ה אין כו' עי' תוי"ט ותוספת חדשים שם: והנראה לענ"ד כתבתי לעיל בגמרא וביאור דברי התוס' על נכון עי' צ"ק ובחנם כתב בספר מעין החכמה דף ע"ו דפוס רעדלהיים שלשון התוס' קשה להולמם)

תוס' ד"ה ההוא כו' וי"ל כיון דכתיב כו' דלא יהי' ערך פחות משקל. ואשכחן ערך חמשים עכ"ל. ר"ל כיון דכתיב שקל וכתיב חמשים ממילא ידעינן מזה מסברא דנידון בהשג יד. דאל"כ היכן מצינו שקל בערכין ועי' צ"ק ומה שהקשה הצ"ק לא לכתוב לא ה' לא וי"ו עי' מ"ש בגמרא ועי' בתוספתא דילפינן מאשר תשיג דאין אומרין עשה מלאכה כו' ע"ש וא"כ לק"מ דאיצטרך אשר תשיג להך דרשא

תוס' ד"ה בעידנא תימא כו' עי' לח"מ פ"ג מה' ערכין ה"ה מה שתירץ קושית התוס' לשיטת הרמב"ם יעויין שם: בא"ד דוקא שהעריכו הכהן בעודו עשיר עי' גליון משניות להגאון רע"א

גמ' מ"ט ב"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה. עי' לח"מ פ"ג מה' ערכין הי"א שהקשה על הרמב"ם דפסק בפ"ב מה' מלוה דמה שגבה לא גבה. ומנין לו להרמב"ם לחלק בין בע"ח להקדש ע"ש. ובמחנה אפרים שם הביא דברי הרא"ש פ' מי שהי' נשוי גבי מתני' מי שהי' נשוי ד' נשים שהקשה כן וחילק כמו שחילק רבינו ע"ש. ולא ידעתי מדוע לא הביא דברי התוס' ריש פרק מי שהיה נשוי ד"ה ש"מ שכתבו ג"כ להדיא כדברי הרא"ש. וע"ש ש"מ שכתב א"נ כדפסקו הגאונים דאין הקדש מוציא מיד הקדש. ובע"ח דקאמר התם בערכין לאו דוקא עכ"ל. ועי' קצה"ח סי' פ"ג ס"ק א' מ"ש בזה. ומ"ש הקצה"ח שם בכוונת הרמב"ם מטעם דהקדש מפקיע מידי שעבוד הדברים נכונים מאוד. וכן מבואר להדיא בריטב"א להמעיין הישר בריש פרק מי שהי' נשוי ע"ש היטב ודו"ק ועי' קצה"ח סי' ק"ד ס"ק א' ע"ש

ודע דלמ"ש הר"ן והריטב"א שם בכתובות דהך דינא דמה שגבה תלי' בפלוגתא דש"ד. דמאן דס"ל מה שגבה גבה ס"ל שעבודא לאו דאורייתא. ומאן דס"ל לא גבה ס"ל שעבוד דאורייתא. לפ"ז למה דמבואר בשמעתין לעיל ע"א