הפלאה שבערכין סה

וקשיא לי בגווה. מהא דאיתא בב"ב ט' ע"א אמר רב הונא בודקין למזונות ואין בודקין לכסות. אבע"א סברא דהאי קמבזי והאי לא קמבזי ואבע"א קרא כו'. ורב יהודה אמר בודקין לכסות ואין בודקין למזונות. אבע"א סברא דהאי קמצערא והאי לא קמצערא. ואבע"א קרא כו'. והמשכיל יראה דזה תלי' בפלוגתא דר"י וחכמים בסנהדרין. דר"ה ס"ל כחכמים דבזיוני דאינש עדיפא לי' טפי מניחא דגופו ורב יהודה ס"ל כר"י שם דניחא דגופו עדיף טפי מבזיוני כאשר דעת לנבון נקל. והכא בשמעתין מוכח דרב יהודה כחכמים ס"ל דבזיוני דאינש ניחא לי' טפי

והנה הרמב"ם בפ"ז מה' מ"ע ה"ו פסק כרב יהודה שם. ובריש פט"ו מה' סנהדרין פסק כחכמים והוא לכאורה תרתי דסתרי. אמנם על הרמב"ם יש מקום לומר דפסק כר"י מטעמא דקרא דיליף מיני' רב יהודה. ולא מצד הסברא ולשיטתו אזיל דס"ל דיש אם למקרא עי' פ"ד מה' עבדים פי"ג ובכ"מ שם. ועי' מהרש"א בח"א ב"ב. ועי' מנחת שי ובהגהות הרי"ף שם. ועי' רדב"ז סי' ק"א ע"ש ועי' תשובת הרשב"א סי' ע' ועי' בספר רביד הזהב פ' תצא על פסוק עד דרוש אחיך ע"ש ודו"ק. אולם לרב יהודה לשיטתו קושיתינו קמה גם נצבה וצ"ע

ויעויין ב"ב ח' ע"ב ואמר רבי יוחנן כל המאוחר בפסוק קשה מחבירו חרב קשה ממות כו' ואבע"א סברא דהאי קא מינוול והא לא קא מינוול כו' רעב קשה מחרב כו' האי קמצטער. והאי לא קמצטער וצ"ע לכאורה

ואולי דשאני התם בחללי רעב דאיכא צערא דגופו זמן מרובה ולכ"ע קשה מבזיוני. משא"כ לענין נסקלת ערומה דאינו אלא לשעה מועטת. ועי' ע"ז דף כ"ז ע"ב דמסקינן שם דלחיי שעה לא חיישינן. ועי' רמב"ם פי"ב מה' רוצח ה"ט. וכ"ז נעלם מהגאון מוהר"ש קלוגר בספר החיים ה' שבת פ"ח שהאריך לחקור אי חיישינן לחיי שעה ע"ש ונעלם ממנו ש"ס ערוכה הנ"ל ומה שעמד שם מיומא. כבר עמדו בזה בתוס' שם ע"ש היטיב ובמקום אחר אנופף ידי לבאר פרט זה ברצות השם

גמ' אבל נהרגה היא מתה ברישא. עי' חו"מ סי' רע"ו בסמ"ע ס"ק ז' ועי' מה שתמה עליו בנתיבות שם. ואישתמיטתי' מ"ש המג"א סי ש"ל סק"י ע"ש

רש"י ד"ה ומקרעין את כריסה דזמנין דמיקרי דהיא מייתא ברישא. עי' היטב ביאור כוונת רש"י בזה במג"א סי' ש"ל ס"ק י' ועי' מחצית השקל שם שביאר הדבר על נכון. ועי' תשובת הרשב"א א"ר סי' פ"ז שכתב דישבה על המשבר חד דינא וחד טעמא אית לי' עם נהרגה ע"ש היטב וצ"ע ועי' נדה מ"ד ע"א תוס' ד"ה איהי ובחידושי הרמב"ן שם

רש"י ד"ה שניהן שוין. עי' תוי"ט בנדה פ"ה משנה ד' ד"ה והיא פטורה ועי' אור חדש בקידושין דף י"ט ע"א בתוס' ד"ה איש דאישתמיטתי' לשון רש"י הכא ע"ש

תוס' ד"ה ישבה עי' תפארת ישראל על משניות מה שכתב על דבריהם ע"ש

ע"ב גמרא ואמאי איסורי הנאה נינהו כו' עי' רמב"ם פי"ד מה' אבל הכ"א שפסק דשער המת מותר בהנאה ועי' לח"מ שם שהאריך. ועי' מנחת אהרן בחידושיו לסנהדרין מ"ח ע"א ישוב נכון לשיטת הרמב"ם ועי' תשובה מאהבה ח"א סי' מ"ז בתשובת הרה"ג בעל טעם המלך שדרך בדרך המ"א בישוב דברי הרמב"ם ע"ש שהאריך מאוד בדברים נכונים

רש"י ד"ה פשיטא כו' עי' בכור שור בחידושיו לע"ז דף כ"ט ע"ש: סליק פירקא קמא בעזרתו ית"ש

פרק שני

דף ז' ע"ב במתני' פחות מסלע והעשיר נותן חמשים סלע. לכאורה משמע מדקתני דאם העשיר נותן חמשים סלע. דפחות מסלע שנתן כשהי' עני אינו מן המנין. מדלא קתני דאם העשיר ישלים לחמשים סלע אולם ברמב"ם פ"ג מה' ערכין הי"א כתב. דאם נתן פחות מערך ישלים לכשיעשיר ע"ש. ודוחק לחלק בין אם נתן פחות מסלע דזה לא מיקרי נתינה כלל. לנתן סלע או יותר אע"פ שהוא פחות מערכו. דהך פחות מסלע שנתן מה תהא עליו. האם קנסינן לי' עבור שנתן פחות מסלע. אתמהה. אמנם כן