הפלאה שבערכין סד

רש"י ד"ה פטורין כו' וכל היוצא ליהרג בדיני ישראל קאמר בזמן הסנהדרין עי' מל"מ פ"א מה' ערכין הי"ג ועי' פי' המשנה להרמב"ם הכא שמבואר כדברי הב"י ודו"ק

תוס' ד"ה בי פליגי כו' וי"ל דנקט היזק משום דקתני חייב כו' ר"ל הא דפשיטא לי' להגמ' דלא פליגי רק בהזיק משום דקתני חייב דמשמע בתשלומין ולשון זה אינו נופל רק בהיזק ובטעמא של דבר מדוע לא פליגי גם בנודר ומעריך כתבו שמא יחול מיד. ועי' תשובת הגאון רע"א סי' ק"נ שתמה על דבריהם דפשיטא דגם בנודר ומעריך הוי רק בע"ח כמו מזיק. ואם מת למ"ד דניזק אינו גובה מיורשים דס"ל מלוה על פה אינו גובה מיורשים גם נוד ומעריך הכי הוא. אלא א"כ עמד בדין כדאיתא להדיא לקמן דף כ' ע"ש

וכבר קדמו השעה"מ פי"ט מה' מלוה ולוה בד"ה כתבו התוס' פ"ק דערכין ע"ש. ועי' גליון משניות להגרע"א שגם שם תמה בזה על דברי התוס'. ובתפארת ירושלים שנדפס מחדש האריך ליישב. ומה שתמה הגאון רבינו ע"א שם בתשובה הנ"ל על תשובת הרמ"א כבר קדמו הקצוה"ח סי' ר"ץ ס"ק ג' וע"ש שהבליע בנעימות לשונו לתרץ קושי' הגרע"א והשעה"מ יעו"ש היטיב ודו"ק

דף ז' ע"א גמ' החופר בור. עי' משנה למלך פי"ט מה' מלוה ולוה ה"ה ובשעה"מ שם. ועי' היטב בתומים סי' קי"ט ס"ק ב' ע"ש היטב. ומהקצה"ח ריש סי' הנ"ל נעל כ"ז ע"ש

גמ' והילכתא כו' כעין זה גיטין כ"א ב"ק י"ב ב"מ ט' ע"ש. ורגיל אני לפרש בכ"מ אמאי לא קאמר הכא במ"ע כדרגיל הש"ס בכ"מ [והכא פשוט דעיקר קושיתו הוא הילכתא אהילכתא כפרש"י דקיימ"ל דמלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמי' עי' ש"ך יו"ד סי' ש"ה ס"ק כ"א ועי' הכא בפי' המשניות להרמב"ם וקיימ"ל כהך ברייתא. משו"ה אמר והילכתא ר"ל דאליבא דהילכתא מוכרחין אנו לאוקמי הברייתא דייתבי דייני אפומא דבירא אבל למ"ד דמלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמי' אתיא הברייתא בפשיטות ועי' ב"ב קע"ה ע"ב דפריך שם מהך ברייתא לרב ושמואל דאינהו ס"ל דלאו ככתובה בשטר דמיא כקידושין י"ג ע"ב וכמ"ש הש"ך חו"מ סי' ל"ט לא נקט שם בתירוצא לישנא והילכתא. וקאמר התם דייתבי דייני כו' ע"ש והיינו משום דקושיתו שם לא קאי אהילכתא רק ארב ושמואל ודו"ק

ועיין תוי"ט בד"ה ר' יוסי אומר שכתב על דברי הרע"ב שם. ואולי שהרע"ב יסבור דהא דאמר ר"פ בס"פ ג"פ גובה מהיורשים שלא תנעול דלת כו' דוקא. ודאמר בפ"ק דקידושין דטעמא דש"ד ההיא לענין קרבן וכתירוץ התוס' שם ד"ה גובה שתפסו לעיקר עכ"ל. לא הבנתי כלל דלתירוץ התוס' זה ה"ה לענין נזקין כמ"ש התוס' קידושין י"ג ע"ב ד"ה ר"פ ועי' חידושי הרמב"ן בקידושין שם שכתב על דברי הר"ח פי' לפי' בהא וכיוצא בה כלומר בכל מלוה הכתובה בתורה דכמאן דכתיבא בשטר דמיא הוי ש"ד ע"ש וצ"ע] ועי' עוד כעין זה סנהדרין דף ע"ב ע"א. ובב"ק דף ע"ג ע"א ועי' שם ש"מ

תוס' ד"ה מיתיבי כו' דהוי מצי למיפרך לרב יוסף דהא סבר של"ד. לכאורה מנ"ל דסבר ר"י הכא. דילמא הא דס"ל דאינו גובה מיורשים הוא משום דס"ל לר"י דנתנו ליורשים דין לקוחות דאינו גובה ממשעבדי אפי' למ"ד ש"ד. ונראה דכתבו כן לר"ת לשיטתו דס"ל בב"ק י"ד ע"ב בתוס' ד"ה ש"מ דנזקין גובה מששעבדי למ"ד ש"ד יעו"ש וא"כ ר"י דמיירי מנזקין ע"כ דס"ל שנ"ד ודו"ק. ומ"ש אלא דפירש יותר. כלומר דרבה פי' דבריו יותר מר"י משו"ה פריך לרבה

מתני' אין ממתינן לה עד שתלד. עי' משל"מ פ"ב מה' סוטה ה' ז' ע"ש

גמ' פשיטא גופה היא. עי' גליון משניות להגרע"א מ"ש בשם הר"ן. ועי' היטב בתשובת מהרי"ט ח"א סי' צ"ז וצ"ט ודו"ק

גמ' אמר רב יהודה אמר שמואל כו'. כדי שלא תבא לידי ניוול עי' פרש"י. ועי' רמב"ם פי"ב מה' סנהדרין ה"ד ע"ש. מבואר מזה אף דאיכא בזה צערא דגופא טפי. דמשהין אותה מלהמית [באחד מד' מיתות]. מ"מ בזיוני דאינש כדי שלא תבא לידי ניוול אח"כ עדיפא לי' טפי מניחא דגופו. ויראה לי דזה תלי' בפלוגתא דר"י וחכמים בסנהד' מ"ה ע"א אם אשה היתה נסקלת ערומה דחכמים ס"ל דבזיוני דאינש עדיפא לי' טפי מניחא דגופו ור"י ס"ל דניחא דגופו עדיף טפי מבזיוני ועי' היטב בתשובת חכ"צ סי' מ"ז וזה ברור: