הפלאה שבערכין סב

שציינתי שם לעיין במג"א אלא שקצרתי שם יותר מדאי

גמ' ת"ר סלע זו לצדקה עד שלא באתה ליד גבאי כו'. עי' מחנה אפרים ה' צדקה סי' י"א ע"ש ועי' שם עוד במח"א לעיל סי' ז' שכתב דבעניים ידועים לכו"ע אינו יכול לשנותה וזה דלא כמ"ש הקצוה"ח סי' רי"ב

גמ' זו ישתמש בה. עי' פירש"י ועי' חות דעת סי' ק"ס ,סק"י ע"ש

רש"י ד"ה ל"ש דמותר לשנותה אלא דאמר סלע זו עלי דכיון דאמר עלי וקיבל עליו אחריות לענין גניבה כו' עכ"ל. במשכיל לאיתן דחה פי' רש"י. דע"כ מיירי באמר עלי לחוד. דאלו באמר סלע זו עלי אינו חייב באחריותה. דעלי להביאו ליד גזבר קאמר. וכדאמרינן לקמן דף כ' ע"ב גבי האומר שור זה עולה עלי. וכ"מ מדברי הרמב"ם פ"ז מה' מת"ע וביו"ד סי' רנ"ט ע"ש

ולדידי דברי רש"י מוכרחין. דע"כ הא דמוקמינן דברי ר"נ באמר עלי מ"מ ודאי משמע דאמר ג"כ זו דהרי בהדיא אמר רב נחמן סלע זו לצדקה. וע"כ למאי דמוקמינן באמר עלי. מיירי דאמר סלע זו עלי לצדקה כפירש"י. ודוחק לומר דר' זעירא קאי אדברי ר"י דקאמר בין לעצמו בין לאחר ולא הזכיר בדבריו סלע זו. וא"כ לפ"ז ר"נ דאמר סלע זו יפלוג על ר"י לפי אוקימתא דר' זעירא וזה לא ניתן להאמר. בשגם דפשטות הגמ' משמע דגם ר"י מיירי באמר סלע זו דקאי על דברי ר"נ. ויעויין בחולין קל"ט ע"א. מנה זה לב"ה. וגנבו או נאבדו ר"י אמר חייב באחריותן עד שיבאו ליד גזבר ומוקמינן שם דר"י איירי באמר עלי. וע"כ מיירי באמר מנה זה עלי לב"ה דהא בהדיא אמר ר"י מנה זה. הרי דר"י ס"ל באמר מנה זה מ"מ כיון דאמר ג"כ עלי חייב באחריותן. ועי' לקמן כ' ע"ב תוס' ד"ה והא שכתבו שם בראשית דבריהם דהך סוגיא דחולין לית לי' הא דר"ח בר רב דמוקי למתני' לדמי. ואח"כ העלו דלא פליגי הסוגיות יעו"ש היטיב. ועי' חולין שם תוס' ד"ה דוקא מת ודו"ק. ולכאורה למ"ש הנה מוכרח דר"י לית לי' הא דר"ח בר רב. וא"כ הכא בשמעתין דאליבא דר"י איירינן שפיר פי' רש"י

אמנם כן עדיין לא נחה דעתי בזה. דמלבד שהוא נגד דברי רבותינו בעלי תוס' שהחליטו דגם סוגיא דחולין ס"ל הא דר"ח בר רב. וכן הוא באמת שם שיטת רש"י ע"ש היטיב זולת זה הרי הכא איירינן גם אליבא דרב [דע"כ גרסינן אמר ר"נ אמר רבא אמר רב כדגרסינן בתר הכא דודאי ר"י ור"ז לא יפרשו דברי רבא כמובן וחידוש בעיני על הגאון רי"ף שלא העיר בזה] דר"ז דאמר ל"ש כו' קאי לפרש דברי ר"נ אמר רב. כמ"ש לעיל והרי רב אית לי' להדיא במנחות ק"ח ע"ב דאם אמר שור זה עלי. אינו חייב באחריותו ע"ש

שוב בינותי בספרים ומצאתי תהלה לאל בספר הנחמד לב ארי' על חולין שעמד שם בחולין דדברי ר"י בחולין המה נגד מה דמסיק ר"ח בר רב בערכין יעו"ש ושמחתי כעל כל הון. ודבריו כי נעמו אמרתי להעתיקם. וז"ל והנה נראה לענ"ד דהא דאמר ר"ח בר רב התם באומר שור זה עולה עלי ומת אינו חייב באחריותו דוקא מת הוי דינא הכי כיון דאמר זה לא התחייב א"ע אלא בשור זה כ"ז שהוא קיים ועלי להביאו קאמר. וכיון שמת השור פטור כיון שכבר אינו בעולם. אבל בנגנב או נאבד כיון דהשור הוא בעולם מודה ר"ח דחייב באחריותו דהוא אמר עלי ומוטל עליו להביאו כיון דהוא קיים בעולם. ואם אינו יכול להביאו מחוייב ליתן אחר תחתיו. ולכך הכא באומר מנה זה עלי לב"ה. ונגנב או נאבד ראוי להתחייב כמו באומר עלי לחוד ולזה הוצרכו לחלק לר"ל דה"מ בקדשי מזבח דמחוסר הקרבה אבל בקדשי ב"ה דשייך לומר בי גזא דרחמנא איתא הוא להיפך. דבנגנב או נאבד ראוי לפטור טפי ממת כיון דאיתא בעולם. כל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא עכ"ל. וע"ש שהאריך לבאר הסוגיא שם עפ"ז ע"ש היטב והמה דברים נכונים מאוד ראוים למי שאמרן

וע"פ דבריו יתיישבו בטח דברי רש"י הכא ונסתלקה קושית המשכיל לאיתן. ולזה דקדק רש"י הכא וכתב דכיון דאמר עלי וקיבל עליו אחריות לענין גניבה ואבידה. ורצונו רצוי' דדוקא לענין גניבה ואבידה אמרינן דקיבל בה אחריות מאחר דאמר עלי. אבל אם כלו מן העולם כגון שנשרפו בזה לא התחייב א"ע במה דאמר עלי וכמ"ש הלב ארי' וגם דברי רש"י בחולין מדוקדקים מאוד ע"פ דבריו ואין להאריך עוד והמשכיל יבין: