הפלאה שבערכין נט

אפס כד דייקינן שפיר אדרבא משם ראי' לדברינו. דיעויין בתוי"ט בנדרים שתמה על הרמב"ם דפ"ו מה' ערכין הכ"ה דפסק המקדיש מע"י אשתו ה"ז עושה ואוכלת. והמותר חולין אמר לה יקדשו ידיך לעושיהם כו' כל מעשי' הקדש. דמבואר מזה דאם לא אמר הכי לא אמרינן נעשה כאומר כו' ובפי"ב מה' נדרים כתב שאם נדרה שלא יהנה ממע"י צריך להפיר שמא יגרשנה כו' משמע דס"ל דאפי' בלא אמרה יקדשו ידי כל שנדרה מע"י נעשה כאומרת יעו"ש שהניח בצ"ע

ונראה ע"פ מ"ש הכ"מ לתרץ קושית הר"ן על הרמב"ם. שכתב באמר יקדשו ידיך דקדוש ואמאי. דעד כאן לא אמר ר"ל הכי אלא מתוך שיכול לכופה. אבל הרמב"ם דס"ל כרב דיכולה שתאמר איני נזונית ואיני עושה אין יכול לכופה. ותירץ הכ"מ דה"ק ר"ל מתוך שיכול לכופה נעשה כאומר כו' דר"מ לטעמי' דאמר אין אד מוציא ד"ל דאם לא הי' יכול לכופה לא הי' ר"מ אומר הקדש. כיון דיכולה שתאמר איני ניזונית ואיני עושה. הרי הוציא דבריו לבטלה. כיון שיכולה לעכב. הילכך בכה"ג לא אמרינן נעשה. אבל לר"ל דיכול לכופה שפיר אמרינן נעשה דאין אדם מוציא ד"ל וע"ש היטיב. ועפ"ז נכון דהרמב"ם לשיטתו דס"ל דבהא דמקדיש מעשה ידי אשתו לכו"ע אמרינן אין אדם מד"ל כמ"ש לעיל. א"כ לפ"ז שפיר פסק במקדיש מע"י אשתו שאם אמר יקדשו ידיך ה"ז קדוש. אבל אם לא אמר יקדשו ידיך לא אמרינן נעשה כיון דקיימ"ל כרב דיכולה לומר איני נזונית ואיני עושה. והוציא דבריו לבטלה וכמ"ש הכ"מ ומשו"ה המותר חולין אבל גבי נדרה היא פסק שפיר אע"פ שלא אמרה יקדשו ידי נעשה כאומרת. מה"ט גופא כיון שיכולה לומר איני נזונית ואיני עושה ובידה להפקיע ממנה שעבוד הבעל. ונעשה כאומרת יקדשו ידי דאין אדם מוציא דבריו לבטלה ובכה"ג אפי' רבנן דר"מ מודו וכמ"ש לעיל ודו"ק היטיב

שוב ראיתי בספר היקר ברכי יוסף להגאון חיד"א חיו"ד סי' רנ"ח אות ז' האריך הרחיב הדיבור בסוגיין בדברים נכונים כדרכו והאריך ג"כ בישוב דברי הרמב"ם והנראה לענ"ד כתבתי

וראיתי במקום שמואל סי' ל"ו שחרה אפו על הצ"ק באין אומר ואין דברים והעלה ליישב דברי הרמב"ם לדעתו כפתור ופרח יעו"ש ודבריו תמוהים מאוד ואין להם שחר ועי' סנהדרין ט"ו ע"א דאמרינן להדיא ואדם מי קדוש. ועי' מגילה כ"ג ע"ב. ועי' היטב בש"מ כתובות נ"ט ע"א מ"ש בשם הרשב"א על הא דאמרינן שם באומרת יקדשו ידי לעושיהן וידים איתנהו בעולם יעו"ש היטב דמבואר דלא כהמקום שמואל ועי' עוד חידושי רשב"א גיטין ל"ח ע"ב ע"ש. סוף דבר דברי המקום שמואל אין להם מהם ודו"ק כי קצרתי

גמ' מ"ד אפי' כרבנן התם הוא דטעי כו' אבל הכא דליכא למיטעי כו' עי' חידושי הר"ן סנהדרין ט"ו ע"א שכתב וז"ל. ועוד י"ל דאפי' לרבנן דפליגי עלה דר"מ דסברי אדם מוציא דבריו לבטלה ה"מ במעריך פחות מבן חודש. דאדם טועה וסבר דיש לו ערך. אבל גבי כלי כ"ע ידעי. דאין ערך כלי וגמר ואמר לשם דמים עכ"ל. נפלאתי שהוא נגד סוגיין. דמבואר דלרבנן אפי' בערך כלי אמרינן דאדם מוציא דבריו לבטלה וצ"ע

ועל לשון הרמב"ם בזה בפ"א מה' ערכין ה"ג שכתב המעריך פחות מבן חודש ה"ז כאומר ערך כלי ואינו חייב כלום. יש להתעורר דבשמעתין איפכא אמרינן. דיותר מסתבר לומר בפחות מבן חודש דאדם מוציא דבריו לבטלה מהאומר ערך כלי והרמב"ם תלה פחות מבן חודש בערך כלי הלא דבר הוא ועי' לקמן כ' ע"א דאמר רב שם ונותן דמיה ועי' ברכי יוסף שם בסי' רנ"ח דעביד צריכותא בהנך תלתא מימרא דרב. ועי' מ"ש שם בשם ש"מ כ"י. יעו"ש היטיב בכל אריכות דבריו בשמעתין ודו"ק. ועי' כסא דהרסנא סי' קל"ג ע"ש מ"ש בזה

גמ' ע"ב תיקדש לה מהשתא ואקרבה כו' קמ"ל ופרש"י ולהקדיש גופה נתכוין דטעה בהכי. אבל דמי לא קאמר הילכך לא ניתב מידי דהא אין הקדושה חל על גופה ולדמים לא נתכוין. קמ"ל דלא אמרינן דטעה כו' עכ"ל. ותמוה לי דהא מרא דהך שמעתתא הוא רב. ואליבא דר"מ קאמר. ואינהו ס"ל ביבמות צ"ג דאדם מקדיש דבר שלא בא לעולם. ועי' כתובות נ"ט בסוגיא שם. וא"כ נימא דלהקדיש גופה נתכוין לכשיבא ברשותו: