הפלאה שבערכין נד

אבל גבי מכירה ישימו אותו אבר לאיזה מלאכה ראוי ולפי שוי' יטול והנה הא דשיימינן לפי ערך המלאכה שהוא ראוי. ולא שיימינן שומא פחותה מזו דהיינו עצם האבר כמה הוא שוה למכור לאכילת כלבים לשיטת התוס' ב"ק י' שהבאתי לעיל דמת עבד ועכו"ם מותרין בהנאה. וא"כ גם ראש עבד ראוי לאכילת כלבים וכדומה. נראה פשוט כיון דאין דרכן של ראש עבד או ראש חמור למוכרן לאכילת כלבים ואינו רגיל ושכיח כלל. אמרינן דעתי' דמוכר בודאי הי' כוונתו למכור לפי ערך המלאכה שהאבר ראוי דזה רגיל ושכיח יותר למכור למלאכה הראוי מלמכור לאכילת כלבים. ולפ"ז לא נחתינן רק חד דרגא במכירה מהקדש. דבהקדש דמקדיש בעין יפה. אמרינן דלפלגי' אקדשי' ובמכירה דבעין רעה מוכר אמרינן דלא מכרו רק לפי ערך המלאכה של אותו אבר. אבל אם הי' שיימינן במכירה לאכילת כלבים הי' הדין נותן במקדיש דבעין יפה מקדיש לשום אותו אבר לפי ערך המלאכה. ומנ"ל לומר דלפלגי' אקדשי' אלא ע"כ דבמכירה שיימינן לפי ערך המלאכה של אותו האבר וכמ"ש התוס'. והנה אם מכר לו אבר שאין ראוי למלאכה כגון לב עבד או לב חמור איכא פנים לכאן ולכאן. דאיכא למימר אף דלא שכיח ואין רגילות למוכרם לאכילת כלבים מ"מ מאחר דליכא בזה שומא אחרת כיון דאינם ראוין למלאכה ע"כ שיימינן לפי מה שראוי להאכילן לכלבים או דילמא כיון דלא שכיח כלל למוכרן לאכילת כלבים בוודאי הי' דעתו במה שמכר אבר שהנשמה תלוי' בו להקנות חצי עבד או חצי חמור. ועי' חו"מ סי' מ"ב בסמ"ע ס"ק ולקמן בשיטת הרמב"ם יבואר היטב

וע"פ האמור א"ש הא דקתני. ראש פרה מכור לך לא מכר אלא ראשה של פרה. ולכאורה לשיטת התוס'. גם בראש עבד וחמור. לא מכר אלא הראש. אבל למ"ש נכון היטב. דגבי עבד וחמור שיימינן הראש לפי ערך המלאכה שהוא ראוי ולפי שוי' יטול. אבל בראש פרה לא יטול רק כפי שוי' של ראש פרה שחוטה. וכדמפרש רב פפא דהא מזדבן רישא דתורא בבי טבחא. ולא שיימינן ראש פרה לפי ערך המלאכה שהיא ראויה. דיותר רגיל ושכיח למכור רישא דתורא בבי טבחא. מלמכור לפי ערך המלאכה. ומשו"ה גם בהקדש אף דקיימ"ל דמקדיש בעין יפה מקדיש מ"מ אמרינן דודאי הי' דעתו לראשה של פרה לחוד. ואין להקדש רק כפי שוי' של ראש פרה שחוטה. ולפ"ז קאי שפיר רב פפא גם אמכירה. ודלא כמ"ש בספר ער"ע. דלשיטת התוס' לא קאי ר"פ רק אהקדש. ולא דק כלל וזה ברור. ונפלאתי מאוד על הב"ח בח"מ סי' ר"כ שהחליט שאי אפשר לפרש כמ"ש התוס'. דא"כ מהו זה שאמר ראש פרה מכור לך לא מכר אלא ראשה של פרה. דמהי תיתא שימכור בפרה יותר מבעבד וחמור. הא אף בדידהו דלא מזדבן רישא בבי טבחא לא מכר אלא הראש ע"ש. ולמ"ש אין התחלת קושי' כלל וזה ברור כמ"ש

ושיטת הרמב"ם בפ"ה מה' ערכין. ובפכ"ז מה' מכירה. עמומה מאוד. וצריכה ביאור. והנה דעתו נהפוך הוא ממ"ש התוס'. דס"ל דמה שאמרו הוא והקדש שותפין בו. אין פירושו שהוא והקדש חולקין כסתם שותפין מחצה ומחצה. אלא פי' שיש להקדש שותפות בו במקצת ואינו חייב אלא בדמי ראשו. והא דאיצטרך לי' למימר לגבי הקדש ולא עוד אלא אפי' ראש פרה הקדש. אין להקדש אלא ראשה. כתב הב"ח שם. דהיינו משום דה"א כיון דחזי להקרבה. תפשוט קדושה בכולי' קמ"ל דאפי' בהקדש אין להקדש אלא ראשה כדאמרינן בשמעתין כו' ע"ש. ולפי דבריו צריכין אנו למימר דהא דאמר ר"פ בטעמא דמלתא דמזדבן רישא דתורא בבי טבחא לא קאי רק אמכירה ולא אהקדש כאשר דעת לנבון נקל. והדוחק בזה מבואר למעיין ואני תמה על מאור עינינו הב"ח שהעלים עין מסוגיין דמסקינן דהכא בבעל מום איירי. דומיא דחמור ומבואר בסוגיין דבעל מום שוה לחמור לענין זה דלא אמרינן בהו תפשוט קדושה בכולי' עי' היטב וא"כ הדרא הקושי' לדוכתא מאי עדיפא דראש פרה מראש חמור דהא גם בחמור לשיטת הרמב"ם אין להקדש אלא ראשה

מזה נראה בעליל דשיטת הרמב"ם בהקדש כמ"ש לעיל בשיטת התוס' לגבי מכירה. דבאבר שהוא ראוי למלאכה שיימינן לפי ערך המלאכה כיון דאין שכיח ואין רגילות למכור ראש עבד וחמור לאכילת כלבים. אבל גבי פרה אין להקדש אלא ראשה היינו כפי שוי' של ראש פרה שחוטה דהא מזדבן רישא דתורא בבי טבחא וטעמא דר"פ קאי גם אהקדש: