הפלאה שבערכין נב

בעכו"ם אבל לרבא דס"ל הזמנה לאו מילתא היא ויליף מת מע"ז אין לחלק בין עכו"ם לישראל ע"ש. ולפ"ז לכאורה יש מקום לומר דבב"ק דשם הביאו התוס' לימוד דמת אסור מע"ע שפיר כתבו דמת עכו"ם מותר בהנאה. ודברי התוס' בשמעתין אזלי לפרש אליבא דמ"ד דילפינן מע"ז ולדידי' גם מת עכו"ם אסור בהנאה ולמה לי קרא לדידי' למעט את המת ונכון

ולכאורה יש לשדות נרגא בזה. דהרי ע"כ דברי התוס' הכא אליבא דרב אזלי דס"ל לקמן ז' ע"ב דשער מת אסור בהנאה דלרנב"י דס"ל שם דשער המת מותר בהנאה שפיר הוי בר דמים. ועי' מנחות מ"ב ע"ב דרב ס"ל מן הסיסין כשרה דלא בעי טווי' לשמה. ומוכח מזה דס"ל לרב הזמנה מילתא היא כמ"ש התוס' בסנהדרין מ"ח ע"ב ע"ש. ולמ"ד הזמנה מילתא היא יליף אה"נ במת מע"ע כמו שמבואר בסנהדרין מ"ז וא"כ ליכא למימר כמ"ש דדברי התוס' אזלי הכא לפרש אליבא דמ"ד דס"ל דיליף מת מע"ז. אולם הא ליתא דהא מבואר לקמן דגם רבא ס"ל כרב דשער המת אסור עי' לח"מ פי"ד מה' אבל הכ"א ע"ש וא"כ דברי התוס' הכא קאי לפרש אליבא דרבא דאיהו ס"ל בסנהדרין דילפינן מת מע"ז. ועי' חסד לאברהם שם סי' ק"י ואין דבריו נכונים שם ע"ש

תוס' ד"ה ולא אוציא כו' וצ"ע כו' וגוסס הוא נודר ומעריך כדתני' במס' שמחות כו'. מבואר מזה דגירסת התוס' הי' במס' שמחות דגוסס נודר ומעריך. והא דהביאו ממרחק לחמם ולא הביאו ממתני' דלקמן דף ו' ע"ב ר"י אומר נודר ומעריך. משום דאיכא למימר דר"י רק איוצא ליהרג קאי כמו ר"ח בן עקביא שם ע"ש. ועי' בתוי"ט שכתב שלא מצא כן במס' שמחות ועי' קידושין דף ע"ח ע"ב תוס' ד"ה לא צריכי ע"ש ועי' שם ברא"ש שהביא לשון המס' שמחות כמו שהוא בגירסא דידן הגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו נוחל ומנחיל. ובקרבן נתנאל שם רצה להגיה דברי התוס' שם ע"פ דברי הרא"ש ואישתמיטתי' דברי התוס' בשמעתין. ותמה אני על התוי"ט שלא זכר דברי הרא"ש. ומהנראה דהי' כתוב במס' שמחות בר"ת נו"מ וסברי התוס' שהוא ר"ת נודר ומעריך. והרא"ש ס"ל שהוא ר"ת נוחל ומנחיל וזה ברור. ולשון המס' שמחות שהביאו התוס' בקידושין הוא קצת שלא בדקדוק ע"ש. והנה הרמב"ם בפ"א מה' ערכין הי"ג מבואר דדעתו דגוסס אינו נודר ומעריך. וע"ש בלח"מ ודבריו שם תמוהים. ולכאורה הי' נראה מזה דהרמב"ם בשיטת רש"י אזיל דגוסס אין מתנתו מתנה והרי הוא כמת. איברא דהכא טעמא אחריתא איכא בדבר משום דאינו בהעמדה והערכה דעיקר קרא דוהעמיד והעריך במעריך כתיב ולא בנערך ועי' גט פשוט סי' קכ"א ס"ק ז' ע"ש היטב

וראיתי בקרבן אהרן פ' בחוקותי שהבין בכוונת התוס' הכא דקשי' להו דעיקר קרא בנודר כתיב. וגוסס הרי הוא נודר. ומנ"ל לאוקמי קרא דכתיב גבי נודר לערכין שלא יהי' נערך. וגבי נודר אמרינן דגוסס נודר. וכתב דרש"י כיון ליישב זאת. במ"ש והעמיד והעריך גבי עני שהעריך כתיב. דר"ל דאע"ג דהכתוב קראו נודר מ"מ לא מיירי רק בערכין ע"ש היטב ובמחילה מכבודו הרם משגה הוא. דע"כ קרא בערכין מיירי דנדר אינו נידון כלל בהשג יד ועי' לקמן י"ז ע"א וע"ש רש"י ד"ה ומשני כלומר האי דקרי למעריך הכא נודר לישנא דקרא נקט ע"ש.. וא"כ אי' איפא המקום לומר דעיקר הקרא בנודר כתיב. וכוונת התוס' פשוטה דקשה להו דעיקר קרא בנודר כתיב ר"ל במעריך. ולישנא דקרא נקטו] כתיב ולא בנערך וא"כ כיון דגוסס מעריך מנ"ל דאינו נערך וזה פשוט וברור

גמ' ע"ב האומר ערך סתום עלי נותן כפחות שבערכין. ועי' תוס' ד"ה וכמה. ונוראות נפלאתי על הגאון הפלאה בחיבורו פנים יפות פ' בחוקותי. שכתב בפשיטות שאם העריך זכר סתם נותן שיעור הגדול וכן בנקבה ע"ש. ולא ידעתי איך העלים עין מסוגיין

גמ' ואלא קרא למה לי כו' זה לשון הקרבן אהרן שם דבשלמא כמו שהייתי סבור דהוי שקל ג"כ נאמר דקרא אתא לומר שיביא ג'. אבל השתא דאמרת דדין ערך קצוב אינו אלא ג' שקלים א"כ בלא קרא היינו אומרים שיביא עכ"ל

גמ' איכא דאמרי כו' כתב הקרבן אהרן ולדעתי טעמא דא"ד הוא לפי שבה אשמעינן חידוש דאע"ג דהוא כמפרש נידון בהשג יד אבל אם נאמר שאינו נידון פשיטא שהרי הוא מפרש עכ"ל ואינו נכון לדעתי דהא בלישנא קמא פרכינן מ"ט.