הפלאה שבערכין מז

אוכלים עומר ושתי הלחם דבטלי ברוב. ומזה הוכיח מהר"י אלפנדרי כשיטת התוס' סוף מעילה דמטבע לא בטיל מדאורייתא ע"ש. ותמהני דהא עבור השקלים יקנו תבואה וקמח בקמח הרי בטיל ברוב א"כ אכתי תיקשה הא שפיר נאכל עומר ושתי הלחם ובזה לא יועיל מ"ש המל"מ דאין ממשנה זו ראי' רק דאין למטבע ביטול. אבל שיהי' דין זה דבר תורה אין מכאן ראי' ולמ"ש הרי איכא בודאי ששים נגד חלק הכהנים כאשר דעת לנבון נקל. וא"כ אף איסור דרבנן ליכא. והנה המל"מ כתב שם עוד לדחות ראית מהר"י אלפנדרי. ממ"ש רש"י בשמעתין דלדידן לית לן הך דרשא דהאי כליל במנחת כהן גרידא כתיב. אבל במנחת צבור זיל בתר רובא ע"ש ואם נאחוז כמו שהבין המל"מ בכוונת רש"י א"כ יהי' מוכח משמעתין היפך דעת התוס' ודל כמ"ש מהר"י אלפנדרי. ואף למ"ש דנוכל לומר דכוונת רש"י זיל בתר רוב. היינו בתר רוב קמח אבל מטבע לא בטיל מ"מ אכתי תיקשה לר"י דס"ל מין במינו לא בטיל. א"כ היאך נאכל עומר ושתי הלחם. ואפי' אי נימא דקמח בקמח הוי יבש ביבש. וביבש ס"ל גם לר"י בטיל כמו שהעלו התוס' בכמה דוכתי עי' מקור מים חיים סי' עדיין קשה משמן המנחות דהי' בי' חלק הכהנים דזה הוי לח בלח וע"כ צ"ל לדידי' דמטבע בטיל. ומטבע הוי יבש ביבש דבטיל אפי' לר"י וזה פשוט ומובן

אפם דלא ירדתי לסוף דעת המל"מ דלדידי' צ"ל דהכהנים שגו וטעו ולא ידעו דין ביטול ברוב או בס' והדבר זר ורחוק מן הדעת. וגם לשון רש"י שכתב לדידן לית לן הך דרשא. משמע דעיקר דרשא דכהנים ליתא לדידן. ולהמל"מ מטעם אחר אתינן עלה

אמנם כוונת רש"י. דרק במנחת כהן גרידא נאמר כליל תהי' אבל בדאית לי' שותפות ע"ז לא נאמר כלל כליל תהי'. וכן פי' הרע"ב להדיא בפ"א דשקלים ע"ש היטב. ומ"ש רש"י זיל בתר רוב האמת נקט וה"ה היכא דליכא רוב וזה ברור. וא"כ הדרא הקושי' לדוכתא. אף למה שדרשו הכהנים המקרא לעצמן מ"מ שפיר נאכל דבטיל ברוב הקמח. דבזה לא טעו הכהנים וכמ"ש. ומ"ש המל"מ ליישב מטעם דאין מבטלין איסור לכתחלה. לא הבינותי. דמאי איסורא איכא קודם שאוכל

ובינותי בספרים וראיתי בפלתי סי' ק' ליישב קושית המל"מ דהוכחת הכהנים הי' מתקנת חכמים שתיקנו דמטבע לא בטיל. דפטורים משקלים. דאל"כ היאך תיקנו שלא יתבטל. ולא חששו שע"י זה יהי' איסור ומבוכה בקרבנות ע"ש. ולמ"ש לא הועיל כלום. דאכתי תיקשה דקמח בקמח בטיל ויש לעיין בזה במ"ש הפרמ"ג בשער התערובות בשיטת הר"ן לענין היתר בהיתר ע"ש. ולאשר הענין דורש אריכות רב הנחתי פרט זה כעת. ובמקום אחר כאשר יגמור ד' בעדי אנופף ידי בעז"ה לברר כיד ד' הטובה עני. ומ"ש בזה הער"ע אינם נכונים כאשר יראה הרואה ואין להאריך

גמ' אלא שהכהנים דורשים מקרא זה לעצמן. ר"ל דמכח מקרא זה הכריחו דרק כל העובר על הפקודים חייבין בשקלים ועי' פליתי הנ"ל ודו"ק

גמ' ולבן בוכרי נמי כו' כי מייתי חוטא הוא. יש לדקדק מאי פריך דוקא לבן בוכרי. ולא פריך אליבא דכו"ע דהא קיימ"ל בפ"א דשקלים דנשים וקטנים פטורים. ואם רצו לשקול מקבלין מידם. ותיקשה גם הכא כי מייתו חוטא הוא. וע"ש ברע"ב שפי' באמת דמיירי שמסרו לציבור ע"ש. ובספר ק"א כתב דלריב"ז לק"מ דנשים וקטנים איתרבו מכל העובר דאם רצו שוקלין וא"כ לא ק"מ כיון דרחמנא אמר דאם רצו יכולין לשקול. אבל לב"ב דס"ל דפי' דקרא כל העובר על הפקודים כו' מקשה שפיר ע"ש. ולא ידעתי מאי הוא שח דכל העובר על האנשים קאי דכתיב ונתן איש כופר נפשו. ומזה ממעטינן אשה וע"ש ברע"ב, ויעוין בשעה"מ בפ' שקלים שהוכיח דהרמב"ם ס"ל דנשים וקטנים לא בעינן שימסרו לציבור מדלא הזכיר כלל בהם דימסרו לציבור ע"ש. ולכאורה מהך סוגיא ראי' לדבריו. ולולי דמסתפינא הייתי אומר דלהכי קתני בנשים וקטנים מקבלין מהם ולא קתני בהו דאם רצו לשקול שוקלין היינו להורות דבעינן שימסרו לציבור. ומשו"ה נקט מקבלין מידם דוקא. והיינו שהם ימסרו לציבור. והציבור המה יתנו אח"כ בשופרות. ובזה נלענ"ד דאפי' לרבנן דר"י דחיישו שמא לא ימסרו יפה. מ"מ הכא דעבד מעשה למסור לציבור בודאי לא חיישינן לדברים שבלב לכ"ע ועי' במל"מ פ"ז מה' שקלים ה"ו ע"ש היטב. ועוד נראה לי כיון דמסרו ליד הציבור הרי הציבור יכולים