הפלאה שבערכין מה

ועי' זבחים מ"ח ע"א תוד"ה דכ"ע יעו"ש היטב. והנה בפסחים מ"ג ע"א תוס' ד"ה סד"א ובשבועות כ' ע"ב תוס' ד"ה כל. כתבו עוד תי' אחר להא דפ' א"ע דאורחא דקרא דסיפא מפרש לרישא ע"ש. והיינו משום דשם לא הקשו רק מצד הסברא דלחומרא מקשינן ע"ש לזה תירצו שפיר מטעם סברא דסיפא מפרש לרישא אבל הכא דקושיתם הוא מכח הקישא דאשה לאיש וכמ"ש לזה לא מהני כלל סברא דסיפא מפרש לרישא כאשר דעת לנבון נקל

בא"ד וא"ת דה"נ לשם מצה הוקשה. ר"ל דשם בהקישא דתפילין גם מצה הוקשה וא"כ ליפטרו נשים ממצה. ותירצו דאיכא למימר הואיל ואיתרבי לאכילת חמץ איתרבי נמי לאכילת מצה ר"ל מהקישא דמצה לחמץ. דכיון דאיתרבי לאכילת חמץ א"כ ליכא לאקושי לקולא חמץ למצה. וע"כ דמקשינן לחומרא מצה לחמץ. והך הקישא דמצה לחמץ עדיף מהקישא דתפילין. דלקולא ולחומרא לחומרא מקשינן ואוקמינן הקישא דתפילין לשאר מ"ע שהז"ג. ועי' בחידושי ר"ג מאור הגולה בסוף מסכתין שרמז לזה יעו"ש היטב. אבל כלאים בציצית דבתרי קראי כתיבי לא הוי רק סמוכין. ומשו"ה הקישא דתפילין עדיף מסמוכין. ואפי' למ"ש התוס' ביבמות דף ד' דאיכא שום ריבוי לענין כלאים אין לומר דאיתרבי נמי לציצית מסמוכין כיון דהקישא עדיף מסמוכין וזה ברור. וראיתי בארצות החיים סי' י"ז ס"ק ב' שכתב דדברי התוס' דשמעתין סותרים למ"ש ביבמות דאיכא שום ריבוי לענין כלאים. וא"כ כיון דגם בכלאים אים ריבוי הדק"ל דלחייבי בציצית כיון דאיתרבי לכלאים איתרבי נמי לענין ציצית ע"ש שנדחק בזה. ולמ"ש אני בכוונת התוס' לא קשיא ולא מידי ודו"ק ועי' היטב בפ"י פסחים מ"ג תוס' ד"ה סד"א ע"ש. וגדולי הרבנים האחרונים שגו בזה. במחילה מכבודם. ועי' במקנה בחידושיו לדף ל"ג סוף ע"ב שהקשה שם על דברי התוס' ביבמות. הא גם במצה ילפינן מסמוכין לאפוקי מהקישא ע"ש. וכן הקשה באור חדש שם בתוס' ד"ה תפילין וציצית והניח בצ"ע. הארצות החיים בתרייהו גריר. וכבודם במקומם מונח. משנה הוא דבמצה הקישא הוא דבחד קרא כתיב וכמ"ש. ואישתמיטתייהו להמקנה ואור חדש דברי התוס' בשמעתין ע"ש וזה ברור

והנה הארצות החיים שם הקשה מברכות כ' ע"ב דנשים חייבות בקידוש ד"ת משום דכל שישנו בשמירה ישנו בזכירה וקשה כיון דמ"ע שהזמן גרמא ידעינן מהקישא דתפילין הקישא עדיף מסמוכין ע"ש שהניח בקושיא לשיטת התוס'. ולא דק דזכור ושמור לאו סמוכין הוא. דזכור נאמר בדברות הראשונות ושמור בדברות אחרונות במשנה תורה נאמר. אלא דמהך טעמא גופא דבדברות הראשונות נאמרו בשינוי מדברות האחרונות מזה מוכח דכל שישנו בשמירה ישנו בזכירה ולזה נתכוונו חז"ל דזכור ושמור בדיבור אחד נאמרו ועי' היטב ברמב"ן בנימוקיו על התורה פ' יתרו ע"ש שביאר הענין. ועי' ב"ק נ"ד ע"ב תוס' ד"ה ולבהמתך ע"ש ועי' מנחות מ"ג ע"א בתוס' ד"ה ור"ש ע"ש

והנה הריטב"א בקידושין ל"ג ע"ב תירץ לקושית התוס' דבשלמא גבי מצה דליכא למידרש מילתא אחריתא גבי ההיא סמיכותא דרשינן הכי אבל בסמוכין דציצית וכלאים כיון דאיכא למידרש בי' למפטר כלאים בציצית. תו לא דרשינן בי' אידך לסתור הכלל דכל מ"ע שהז"ג נשים פטורות עכ"ל וכבר התפלא בשעה"מ בריש פ"ו מה' חו"מ. דגם הקישא דמצה בעינן לכמה מילי' עיי' פסחים כ"ח ע"ב ודף ל"ה ע"א ע"ש שהאריך בזה. ועי' שם בפ"י ובצל"ח דלמ"ש שם יש ליישב דברי הריטב"א. והארצות החיים הקשה מדנפשי' מפסחים ל"ה. ומ"ש בזה ליישב לא נהיר כאשר יראה הרואה. ולולי דמסתפינא. הייתי אומר דבאמת הך הקישא דחמץ למצה אתיא להא דאמרינן בפסחים כ"ח ול"ה הנ"ל והא דילפינן לחייב נשים במצה הוא רק מסמוכין מדסמיך מצה לחמץ וזה שדיקדק הריטב"א וכתב דליכא למידרש מילתא אחריתא. גבי ההיא סמיכותא. וזה דלא כמ"ש התוס' ור"ג מאור הגולה שכתבתי לעיל ולא מצאתי כעת גילוי לסברא זו וצ"ע

אמנם קושית הארצות החיים חזקה משמעתין דאמרינן מ"ד כיון דאישתרי כלאים לגבייהו בלבישת ציצית נמי לא לחייבו. ולדברי הריטב"א מהיכא תיתי. נאמר הכי הא צריך הסמוכים להתיר כלאים בציצית. וכבר קדמו המקנה בקידושין ל"ג ע"ב בקושיא זו ע"ש כי נעמו דבריו בישוב דברי הריטב"א בזה. ולי נראה ליישב בפשיטות ע"פ מ"ש התוס' ביבמות ה' ע"ב דלמ"ד נדרים ונדבות אין קרבין ביו"ט לא צריך קרא למילף דעשה דוחה ל"ת דילפינן משריפת קדשים ביו"ט. אלא למ"ד קריבין