הפלאה שבערכין מד

טעמא דאין נזקקין לנשותיהם. דמטעם זה שפיר הי' ה"א דפטירי בין ביום ובין בלילה כיון דלא שייך בהו כלל תשבו כעין תדורו. ולמ"ש ליישב לעיל גירסא דידן א"ש טפי בפשיטות שיטת רש"י ודז"ק

בא"ד וה"ה דמצי למינקט נמי לוים. דבריהם נסמכים לפי' רש"י שהביאו והמשך דבריהם דלמ"ש התוס' דיכולים לעשות סוכה גם במקומות בהמ"ק א"כ לפ"ז לפי גירסת ר"ג מאור הגולה דגרסינן דה"א דכהנים פטירי משום דטרידי בעבודה והיינו מטעם עוסק במצוה שפיר נקיט דוקא כהנים דטרידי בעבודה. ואי אפשר להו לקיים שניהם. אבל לוים דכל עיקר עבודתם הוא רק לשמור הרי יכולים לעשות שם סוכה. ולקיים שניהם. ואפי' לשיטת רש"י והר"ן דגם אפשר לקיים שניהם פטור. היינו רק העוסק במצוה. לא המקיים מצוה. דא"כ אדם הלובש ציצית יפטור מתפילין ועי' ארצות החיים סי' כ"ו ס"ק ב' וא"כ גם עבודת הלוים לשמור אינו עוסק במצוה רק קיום מצוה הוא כמובן ושפיר חייבין בסוכה. ומדוקדק בזה לישנא דטרידי בעבודה. דאתי' לאפוקי לוים. אבל לפרש"י דהטעם הוא משום דאין נזקקין לנשותיהם א"כ גם לוים פטירי מהאי טעמא דהא אין נזקקין לנשותיהם. דבעל קרי אסור לכנוס למחנה לויה עי' מל"מ פ"ז מה' בית הבחירה הט"ו. וע"כ דלפי' רש"י ה"ה דהוי מצי למינקט לוים. והא דנקטו התוס' דוקא לוים השומרים ולא נקטו לוים השוערים והמשוררים. דלזה הי' משפחות מיוחדות עי' תוס' לקמן י"א ע"ב ד"ה משוער. ולא שייך לפטור כל הלוים משום הני משפחות משו"ה נקטו לוים השומרים דזה שייך בכל לוים. וזה ברור

ובעיקר דברי התוס' אני תמה למ"ש התוס' יבמות ז' ע"ב ד"ה ר"י דטבול יום מותר לכנוס להר הבית והחיל ע"ש ועי' רמב"ם פ"ז מה' ב"ה הי"ז. א"כ היו יכולים לזקוק לנשותיהם. ולטבול אח"כ דהא הלוים הי' שומרים חוץ לעזרות. עי' רמב"ם פ"ח מה' ב"ה ה"ה ע"ש וזה פשוט. ומה שהביאו התוס ראי' מתקיעת שופר כבר כתבנו בשם הט"א דגם שם נקט דוקא כהנים. וראיתי בתשובה מאהבה ח"א סי' י"ג שכתבו ג"כ דבר נכון בזה וז"ל. ונראה בדקדוק נקטו כהנים ולא לוים כי הנה הקשיתי לשאול איך ס"ד לומר תשבו כעין תדורו איש ואשתו עמו הא כל ישראל חייבין בראיית פנים בעזרה ברגל. ועתה אם יזקוק לאשתו האיך אפשר לבא בו ביום בעזרה. וצ"ל דהך קרא שבעת ימים תשבו כעין תדורו. לאו דוקא שבעת ימים. ואפי' חסר יום אחד הוא מקיים בסוכות תשבו כעין תדורו. מעתה לפ"ז מאי קאמר תלמודא כהנים איצטרכי לי' הואיל ובני עבודה נינהו הא המה נחלקו לכ"ד משמרות ובכל יום בית אב מיוחד. וא"כ כהנים וישראלים שוים דלא חסרו רק יום אחד אך ז"א דהא מ"ע מה"ת להיות כל המשמרות שוים ברגלים כמבואר שלהי סוכה ועי' רמב"ם פ"ד מה' כלי מקדש. אמנם כ"ז כהנים אבל לוים נשארו גם ברגל במשמרותיהן ודינן שוין לישראל עכ"ל ונכון הוא

תוס' ד"ה הני כהני כו' וי"ל השוה הכתוב אשה לאיש עכ"ל. רצונם דזה הוי הקישא דילפינן מהא דכתיב איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם. בתמורה ב' ע"ב. והקישא עדיף מסמוכין כמ"ש התוס' ביבמות ד' ע"א ד"ה דכתיב ע"ש. ולפ"ז למאי דס"ד הכא דכהנים אישתרי כלאים לגבייהו. וא"כ הלאו דכלאים אינו שוה בכל. גם אשה אינה חייבת בכלאים כדאמרינן בתמורה שם. דלא השוה הכתוב אשה לאיש רק בלאו השוה בכל. עי' תוס' חולין ק"י ע"ב ועפ"ז יתיישבו דברי התוס' ביבמות דלכאורה דבריהם צ"ע. דמאחר דכתבו שם תחילה דהקישא עדיף מסמוכין. א"כ אמאי נדחקו שם ליישב הא דנשים חייבות בכלאים. דשמא איכא שום ריבוי לענין כלאים. ולמ"ש א"ש דכוונתם ליישב בזה דהאיך ס"ד הכא. דאישתרי כלאים לכהנים. א"כ אמאי חייבות נשים בכלאים הא הוי לאו שאינו שוה בכל. לזה הוכרחו דאיכא שום ריבוי בנשים לחייבם בכלאים. וזה שהביאו שם ראי' דנשים חייבות בכלאים להורות דאין שום ה"א לפטור נשים מכלאים ודו"ק. ועי' דו"ח להגאון רע"א בביצה י"ד ע"ש

בא"ד והא דאמרינן פרק א"ע הואיל ואינה בקום אכול מצה אינה בבל תאכל חמץ עכ"ל. ר"ל אע"ג דשם הוי ג"כ הקישא דהרי בחד קרא כתיב. ומ"מ מהקישא דאשה לאיש מוכח דאיפכא מקשינן לחומרא מצה לחמץ. ולמה לי קרא לאסור חמץ בנשים. לזה כתבו דסמוך אהא דילפינן ט"ו ט"ו מחג הסוכות. ומכח הג"ש ה"א להקיש לקולא חמץ למצה