הפלאה שבערכין מג

שוב מצאתי בארצות החיים סי' כ"ו ס"ק ב' שהאריך בזה ע"ש שהעיר מהך דיומא הנ"ל

גמ' הכל חייבין בתקיעת שופר כהנים כו' הנה בזה הביא הרמב"ם לשון הברייתא כמ"ש לעיל והיינו משום דמסקינן דאשמעינן דאע"ג דליתנייהו בכל דין השמטת קרקעות מ"מ חייבין בשופר וכיון דאיכפל להשמיענו הך רבותא שפיר הביא הרמב"ם לשון הברייתא בזה ופשוט

גמ' והני כהנים הואיל ואיתנהו בתקיעה כולה שתא עכ"ל. בחינוך מצוה שפ"ד דייק מלשון הרמב"ם בפ"ג מה' כלי מקדש שכתב בימי המועד כולן ובראשי חדשים היו הכהנים תוקעין בחצוצרות והלוים אומרים שירה דמשמע מזה שבשאר הימים אף הלוים תוקעין בחצוצרות ע"ש ולפ"ז הוי מצי למימר כהנים ולוים איצטרכי לי' דהא גם הלוים היו תוקעין כל השנה בחצוצרות זולת ר"ח ומועדים. אולם בעיקר דיוקו דהחנוך אינו מוכרח דהא בפ"ו מה' תמידין סתם הרמב"ם והעתיק לשון המשנה פ"ז דתמיד כצורתה דמשמע דגם בשאר הימים לא היו תוקעין בחצוצרות כי אם הכהנים. ומ"ש הרמב"ם בה' כלי מקדש בימי המועד ובראשי חדשים נראה דאשמעינן דגם במוספין היו הכהנים תוקעין בחצוצרות והלוים אומרים שירה כמו בתמידין ודו"ק

ועיין ביום תרועה בר"ה דף כ"ט שכתב וא"ת מנלן לחז"ל דכהנים דוקא היו תוקעין וי"ל משום דבריש הפרשה כתוב בענין המסעות ובני אהרן יתקעו בחצוצרות משו"ה גם מה שאמר הכתוב אח"כ וביום שמחתכם כו' ותקעתם בחצוצרות ר"ל דהכהנים יתקעו עכ"ל. ולא זכר שכן כתב החינוך שם ע"ש. אפס דלענ"ד אין צורך לזה דבהדיא כתיב בדה"י ב' כ"ט ויעמדו הלוים בכלי דוד והכהנים בחצוצרות ועי' לקמן י"ג ע"ב דילפינן מקרא בד"ה ב' ה' ועמהם הכהנים מאה ועשרים מחצרים בחצוצרות דאין מוסיפין יותר ממאה ועשרים כהני ועי' תוי"ט שם ריש מ"ו ע"ש וזה ברור ולפ"ז מוכח דגם בשאר הימים היו הכהנים מחצרים בחצוצרות ולא הלוים ודו"ק

ועיין ברש"י ובתוס' סוכה דף, נ"א ע"א בד"ה ומחצצרים ולמשוררים והכא לא כתיב כלים וחצוצרות לאו כלי שיר נינהו שהן לתקיעות התמידין והמוספין עכ"ל. ולא זכיתי להבין דבריהם דהא בחצוצרות הכהנים היו תוקעין ולא הלוים כמבואר מקרא ומה ענין חצוצרות אצל כלי שיר גם מ"ש שהן לתקיעות התמידין ומוספין לא ידעתי דהא בקרא לא מיירי רק מעולה שהיתה הוראת שעה וצ"ע עי' ירושלמי פרק ראשון דיומא סוף ה' א' ודו"ק

גמ' והני כהני הואיל וליתנהו במצות דיובל עי' תוס' ד"ה ובני עבודה שכתבו דלאו דוקא וה"ה דמצי למינקט לוים. ובט"א בר"ה שם הוכיח דדוקא נקט כהנים ודבריו נכונים ע"ש

תוס' ד"ה ובני עבודה כו' דמטעם הולכי דרכים כו' ר"ל דליכא למיפטרינהו מטעם שאינם בביתם. ובלתי אפשר להם להיות בסוכה כמו הולכי דרכים. דהא גם בלילה לא היו ישנים בביתם אלא בלשכת בית המוקד כמבואר בתמיד כ"ז ע"א ברש"י שם דבשביל כך הם ישנים שם כדי שיהי' מזומנים למחר לעבודה ועי' רמב"ם פ"ח מה' בית הבחירה הי"א. לזה כתבו דלשכת בית המקדש [עי' בפי' ר"ג מאיר הגולה בסוף מסכתין שהגיה בלשכת בית המוקד ונכון הוא למ"ש] ושארי מקומות בהמ"ק לא פטרינן להו מטעם זה. והיינו משום שיכולים לעשות שם סוכה בהר הבית או בעזרה לאכול ולנוח שם בסוכה

והנה התוס' לטעמייהו דס"ל בסוכה דף כ"ה ע"א דהעוסק במצוה אינו פטור מן המצוה בעת שינוח כיון דאפשר לו לקיים שניהם. אבל לשיטת רש"י והר"ן וסייעתם דס"ל דשלוחי מצוה פטורין אפי' בשעת חנייתן. ועי' כ"מ פ"ו מה' סוכה ה"ד. אכתי תקשה ליפטרינהו מטעם עוסק במצוה דפטירי אפי' בחנייתן. וצ"ל לשיטתם דמטעם זה לא הי' פטורין בלילה דלאו זמן עבודה כלל היכא דליכא או"פ מבעוד יום להקריבן. דאז כבר גמרו מצות היום. וליכא למיפטרינהו מטעם עוסק במצוה כלל אע"ג דרש"י פי' בסוכה כ"ו ע"א דהולכים לדבר מצוה פטורים ביום ובלילה. אע"פ שאין הולכים אלא ביום משום דטרודים ודואגים במחשבת המצוה ובתיקונה. שאני התם דלא גמרו עדיין המצוה שהתחילה מבעוד יום. אבל הכא הרי כבר נגמרה המצוה לגמרי בלילה אין לפוטרם מטעם טירדת המצוה שיתחילו לעשות למחר. הגע בעצמך אם יחשוב אדם לעשות מצוה יהי' פטור מן המצוה גם טרם שהתחיל המצוה. וזה לא שמענו משו"ה נקט