הפלאה שבערכין מא

דאיסטמא דאין בה משום כלאים. הוא מטעם שאינה טבווי'. ולרב אשי ע"כ צ"ל הא דקתני גבי ציצית כהנים חייבים היינו דזה גופא קמ"ל דלא אשתרי כלאים כלל לגבי כהנים דבגדי כהונה קשין הן ועי' מ"ש לקמן בזה ודו"ק

ועפ"ז א"ש הא דפי' רש"י בביצה אסתמא דתלמודין שם דאינו מותר רק לישב עליהם ולא בהעלאה. משום דמוכח מסתמא דתלמודין בשמעתין דבהעלאה אסור ודו"ק היטב. ועי' שעה"מ סוף הנ' כלאים שהוכיח שם דסתמא דתלמודא ס"ל דבגדי כהונה לא מיקרי קשים ויש בהן משום כלאים ע"ש. וא"כ א"ש דברי רש"י בפשיטות ודו"ק

ומה שתירץ בעל המאור סוף פ"א דביצה שיטת רש"י דהא דאמרינן ביומא דבגדי כהונה קשין הן קאי רק על בגדי כהן הדיוט דלא הי' בהם כלאים רק באבנט והוא הי' קשה. ובערכין קאי על בגדי כה"ג דהי' כלאים גם בחושן ואופד. והם לא הי' קשין ע"ש. אינו עולה יפה למה שפרש"י הכא בעצמו דכלאים היינו האבנט. ואולי מלשון כהנים משמע לי' דגם בהדיוט מיירי. ולזה ציינו התוס' הכא כהנים. להורות דגם בהדיוט מיירי וזה פשוט

גמ' נהי דאישתרי בעידן עבודה בלא עידן עבודה לא אישתרי עכ"ל. נראה דר"ל דזה גופא קמ"ל במה דנקט כהנים דבלא עידן עבודה לא אישתרי אפי' בבגדי כהונה. והנה הרמב"ם פ"ו מה' כלאים ס"ל דאפי' במקדש שלא בשעת עבודה אסור בבגדי כהונה ולפ"ז מפרש עידן עבודה דשמעתין היינו בשעת עבודה ממש. ומשו"ה השמיט בה' ציצית לשון הברייתא הכל חייבין בציצית כהנים לוים כו' כיון דכבר פסק בה' כלאים דבשלא בשעת עבודה לא אישתרי כלאים לכהנים. תו לא איצטרך לאשמעינן דכהנים חייבין בציצית כאשר דעת לנבון נקל. ועי' שעה"מ סוף ה' כלאים מ"ש לפרש לשיטת הראב"ד דגם בלא עידן עבודה מותרין בבגדי כהונה דהא דאמרינן נהי דאישתרי בעידן עבודה. היינו בשעה שראוי לעבודה ביום. בלא עידן עבודה לא אישתרי היינו בלילה שאינו ראוי לעבודה. ודחה פי' זה בשם הראב"ד בעצמו. דלילה נמי עידן עבודה הוא שהרי או"פ קרבין כל הלילה יוע"ש ואין זה מוכרח לענ"ד. עי' שבת קי"ד ע"א יכול אף יו"כ בשל שבת ת"ל בשבתו דברי ר"י ר"ע אומר כו' יכול אף ביו"כ ת"ל בשבתו ע"ש הרי מצינו לילה דאינו עידן עבודה. ואין רצוני להאריך בדבר שכבר דשו בו רבים והלכו בו הנמושות

אמנם בפשטות הסוגיא במאי דמשני נהי דאישתרי כו' יש להבין. דהא ע"כ הא דס"ד לפטור כהנים מציצית אע"ג דלא אישתרי כלאים אצל כהנים אלא בבגדי כהונה דלא הי' בהם ציצית כלל אבל בבגדי חול דמחייבי בציצית לא אישתרי כלאים לכהנים. וצ"ל דמ"מ ה"א דסמוכין אתא להורות לן דחיוב ציצית אינו חל אלא היכא דליכא שום היתר אצלו בכלאים. אבל כהנים כיון דאיכא היתר לגבייהו בבגדי כהונה פטירו מציצית. א"כ מאי משני דשלא בשעת עבודה אסירי מ"מ הרי מצינו היתר כלאים לגבייהו בשעת עבודה. וכיון דאיכא אופן דמותר לגבייהו כלאים נימא דפטירי מציצית והדבר צריך ביאור. ואין לומר דכוונת הש"ס במאי דאמרינן נהי דאישתרי בשעת עבודה כו' היינו כיון דלא אישתרי אלא בעידן עבודה לא הותר כלל כלאים לכהנים דבעידן עבודה הוא מטעם דעשה דעבודה דוחה ל"ת. רק למאי דס"ד דגם בלא עידן עבודה מותרין בבגדי כהונה ליכא למימר דהוא מטעם עשה דוחה ל"ת. דבשלא בשעת עבודה ליכא עשה כלל וע"כ דהותרה לגבייהו כלאים בבגדי כהונה ושפיר אמרינן מדאישתרי כלאים לגבייהו פטירי מציצית הא ליתא דגם לפום מאי דס"ד דגם שלא בשעת עבודה מותרין בבגדי כהונה. נימא דהוא מטעם דעשה דבגדי כהונה דוחה ל"ת. דהא לבישת בגדי כהונה הוא מ"ע בפני עצמה גם בלא עבודה עי' רמב"ן במנין המצות. וע"כ צ"ל כמ"ש התוס' ביבמות ה' ע"ב בד"ה כולה וז"ל ומיהו אי לאו כלאים מבגדי כהונה לא הוי מצי למילף משום דמצותו בכך א"כ שפיר קאמרינן מדאישתרי כלאים לגבייהו דלא מטעם דחי' הוא מדאיצטרך קרא דעשה דוחה ל"ת ולא ילפינן מבגדי כהונה. וא"כ אף למאי דמסקינן דאינו מותר רק בשעת עבודה ע"כ צ"ל דהותרו בכך ולא מטעם דחי' וכמ"ש התוס'

ובהכי נסתר מ"ש הדורש לציון דרוש א' ליישב קושי' התוס' במנחות מ"ה אהא דאמר רבינא כהנים איצטרכי' לי' הואיל ואישתרי מליקה לגבייהו כו' והקשו שם התוס'. א"כ נימא דהותר כלאים לכהנים הואיל ואישתרי להו בגדי כהונה.