הפלאה שבערכין מ

קשה מאי פריך שם בסוכה פשיטא דאבל חייב בסוכה הא לר"י באמת פטור מסוכה ע"ש בסוכה כ"ג. ויש ליישב. עי' עירובין דף צ"ו ע"ב תוס' ד"ה לא ס"ד ע"ש

ועיין בפי' רבינו גרשום מאור הגולה בסוף מסכתין הביא גרסא אחרת. מה דירה בין ביום ובין בלילה אף סוכה בין ביום בין בלילה. והני כהנים הואיל וליתנייהו ביום דטרידי בעבודה אימר לא לחייבו קמ"ל נהי כו' מידי דהוי אהולכי דרכים כו' ע"ש. ולפי גירסא זו א"ש הכל על נכון ולגירסא דידן ע"כ צ"ל דהא דאמרינן והני כהנים הואיל ובני עבודה נינהו לא לחייבו. הכוונה דמטעם דהוי בני עבודה פטירי בין ביום ובין בלילה. דביום פטירי מטעם דטרידי בעבודה. ובלילה משום דאין נזקקין לנשותיהם. וע"ז אמרינן קמ"ל נהי דפטירי בעידן עבודה מטעם דטרידי בעבודה בלא שעת עבודה חיובא מחייבי. והיינו מטעם דהוי שפיר כעין תדורו כיון דאין המניעה מצד הסוכה וכמ"ש וסיים מידי דהוי כו' היינו אע"ג דבשעת עבודה פטירי מ"מ חייבין שלא בשעת עבודה מידי דהוי כו'. וכן נראה באמת מפי' רש"י שכתב דאע"ג דלא אפשר להו כעין תדורו כי היכי דאפשר להו מחייבי. ומדלא פי' שום טעם לזה משמע דהטעם פשוט מחמת שאין המניעה מצד הסוכה וכמ"ש. ומ"ש ובעידן עבודה פטירי היינו משום דטרידי כמ"ש. ועי' הגהות הב"ח וכן הצ"ק שמחקו ברש"י תיבת. כי. ולמ"ש אין מקום להגהתם. וע"ז הפירוש בגמ' יש הרהורי דברים וסמכתי על המעיין שיבין מדעתו. מהמגיה] והמעיין הישר יראה. מהמשך ושיעור דבריהם דרש"י ותוס' דלא גרסו כלל מה דמסיים מידי דהוי כו' והעד. דלא פי' ע"ז מאומה ואי הוי גרסי לי' לא הוי שתקו מלפרשו ודעת לנבון נקל

והנה הרמב"ם בה' סוכה השמיט ולא הביא לשון הברייתא הכל חייבין בסוכה כהנים ולוים וישראלים. ובריש פ"ב מה' שופר נקט שם הרמב"ם לישנא דברייתא הכל חייבין בתקיעת שופר כהנים לוים וישראלים. הלא דבר הוא. והנה להך גירסא שהביא רבינו גרשון מאור הגולה. הדבר פשוט כיון דמסקינן דקמ"ל דכהנים חייבין מטעם מידי דהוי אהולכי דרכים כו' א"כ הרמב"ם בפ"ו מה' סוכה הביא להך דינא דהולכי דרכים תו לא איצטרך לאשמעינן דכהנים חייבין בסוכה. ואפי' לגירסא דידן דקמ"ל עוד דאע"ג דאין נזקקין לנשותיהם אפ"ה חייבים מטעם דאין המניעה מצד הסוכה וכמ"ש

ולפ"ז לכאורה הי' לו להרמב"ם להשמעינו הך רבותא מאחר דתנא ברא איכפל לאשמעינן הך דינא לא קשי' ולא מידי. דהרמב"ם לשיטתו דס"ל בריש ה' אבל. דאבילות יום מיתה וקבורה הוא מה"ת א"כ כיון שהביא הרמב"ם בפ"ו מה' סוכה דאבל חייב בסוכה ממילא שמעינן הך דינא. ודו"ק

שוב ראיתי דהא ליתא דהא הרמב"ם ס"ל דאפי' דברים שבצנעה אינו נוהג ברגל עי' בטור יו"ד סי' שצ"ט וא"כ אבל מותר בתשמיש ברגל. וא"כ הדרא הקושי' לדוכתי' [ובאמת אפי' לשיטת הרמב"ן דס"ל דיום ראשון הוא מה"ת ודברים של צנעה נוהג ברגל נראה דעיקר הקושי' בסוכה הוא על רב ואיהו לשיטתו דס"ל במ"ק כ"ד דאפי' בשבת תה"מ הוי רשות וא"כ כ"ש ברגל ולשיטתו פריך פשיטא ובזה סר מה שהקשינו לעיל ע"ז] וע"כ צ"ל דהרמב"ם הי' לו גירסת רבינו גרשום מאור הגולה וכמ"ש לעיל ולפנינו יבואר דברי הרמב"ם בכל מקומות מושבותיהם בזה

גמ' הכל חייבין בציצית כו' סד"א הואיל ואישתרי כלאים כו' עי' יומא ס"ט ע"א תוס' ד"ה קשין הן שהשיגו מהך סוגי' על פרש"י דבגדי כהונה מותרין בלבישה ובהעלאה ע"ש והמהרש"א בביצה ט"ו ע"א הוסיף להקשות על רש"י דפי' שם בביצה דקשים הם ומותר לישב עליהם וסותר דבריו ביומא ע"ש

ונראה דבשבת נ"ז ע"ב אמרינן ת"ר שלשה דברים נאמרו באיסטמא אין בה משום כלאים. ופירש"י משום שעשוין כלבד ואינה טוי' והתוס' פי' משום שהוא דבר קשה. ובקשין לא גזרו רבנן ע"ש. והנה רב אשי ס"ל בנדה ס"א ע"ב דא"צ שוע טוו ונוז ביחד. ולדידי' תיקשה איך יפרנס ברייתא דאיסטמא, וע"כ צ"ל לדידי' דבגד קשה מותר אף בהעלאה ולפ"ז א"ש דביומא מרא דשמעתא הוא רב אשי. וא"כ אליבי' שפיר פירש"י דבגד קשה מותר בלבישה ובהעלאה. אבל סתמא דתלמודא בשמעתין אזלי אליבא דהילכתא. דבעינן בכלאים שוע טוו ונוז ביחד כמר זוטרא שם בנדה. א"כ שפיר נוכל לומר דקשין אסורין בהעלאה. והאי