הפלאה שבערכין לו

יהלוך לענין פשט הסוגיא. אבל למ"ש הוא נכון דכוונת רש"י ליישב אמאי חיישינן הכא לפריצותא. ולעיל לענין קריאת מגילה לשיטתו דנשים מוציאות אנשים אמאי לא חיישינן התם לפריצותא וכמ"ש הר"ן שוב מצאתי בער"ע שהעיר קצת בזה

רש"י ד"ה והצרוע: עי' בפי' רבינו גרשון מאור הגולה בסוף מסכתין שפי' שם בפשיטות ע"ש

רש"י ד"ה הזאתו כשרה טעמא מפרש ביבמות מידי דהוה כו' עכ"ל. לכאורה מיותר ומאי בעי רש"י בזה. ואולי כיון רש"י לרמז בזה דלטעמא דמפרש ביבמות ה"ה ערל כשר גם לקדש וכמ"ש התוס' יו"ט בפרה פי"ב א"כ מדלא קאמר לעיל ג"כ לאתויי ערל דכשר לקדש ע"כ מוכח דמתני' דלעיל פליג אהך מתני' וכמ"ש התוי"ט ולזה פי' רש"י לעיל טעמייהו דרבנן ור"י מפרש ביומא היינו דלפ"ז גם בהזאה פליגי דמשמע מוציא מידי משמע וכמ"ש התוי"ט. א"כ הא דלא משני גם בהזאה כמו לענין קידוש משום דעדיפא מיני' משני ורק לעיל גבי קידוש דע"כ ס"ל דערל פסול דחיק ומוקי בשינוייא דחיקא כן נראה לי ודו"ק

תוס' ד"ה לאתויי נשים כו' שמוציאין נשים אחרות עכ"ל עי' צ"ק מ"ש בזה ודבריו תמוהין. ואישתמיטתי' להצ"ק דברי התוס' והרא"ש. במגילה ד' ע"א ע"ש. וכן כתב להדיא הכא בתוספת הרא"ש בסוף מסכתין ע"ש. ועי' ב"י סי' תרפ"ט שהביא בשם המרדכי וז"ל ובה"ג גריס הכי אמר ריב"ל נשים חייבות במשמע מגילה. ועתה לא תיקשה לריב"ל מהתוספתא. דהא במשמע קאמר עכ"ל. וברור דהא דקתני בברייתא הכל חייבין במקרא מגילה שייך שפיר אפי' לבה"ג במקרא מגילה משום אינך דקתני בהדיא דנשים לא אתי' רק מריבוי דהכל ודו"ק

והנה בסוכה ל"ח ע"א כתבו התוס' בד"ה באמת וז"ל. א"נ משום דרבים זילא בהו מילתא דהרי מגילה דנשים חייבות בה ופי' בה"ג דאין נשים מוציאות את הרבים ידי חובתם במגילה עכ"ל מבואר מדבריהם דאפי' לבה"ג הא דאין הנשים מוציאות את האנשים. היינו דוקא רבים משום דזילא בהו מילתא. אבל ליחיד גם נשים מוציאין אותו ידי חובתו. ולפ"ז הא דקתני הכל כשרין לקרות את המגילה א"ש בפשוטו אפי' לשיטת בה"ג דאתי לאתויי נשים שכשרין להוציא את היחיד ידי חובתו

האומנם מדברי התוס' במגילה ומדבריהם הכא בשמעתין מבואר דס"ל דאשה אינה מוציאה רק מינה. אבל לא לאנשים אפי' ביחיד כאשר דעת לנבון נקל. וכן מורה באמת לשון הבה"ג במ"ש אלא שחייבין בשמיעה. משמע מזה דרק בשמיעה חייבין ולא להוציא אנשים אפי' ביחיד

וע"פ האמור יתבאר ויתלבן כוונת התוס' הכא במה שהאריכו להביא כל לשון הבה"ג והתוספתא שהוא לכאורה אך למותר. ולמ"ש א"ש דיעויין בתוס' במגילה שהביאו שם ראי' מהא דקתני בתוספתא. אנדרוגינוס מוציא את מינו ואינו מוציא את שאינו מינו. ופשיטא דלא עדיפא אשה מאנדרוגינוס ע"ש. ובהגהות הרב מהו' אליעזר לנדא נתעורר שם שלא הי' צריכין לזה דבתוספתא עצמה סיים דנשים ועבדים וקטנים פטורים ממקרא מגילה ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן. והיינו ע"כ דפטורים לענין דאין מוציאות אחרים ידי חובתם ע"ש. ובאמת היא פליאה נשגבה וראיתי שם בקרבן נתנאל שרצה לרפא את השבר על נקלה בדברים בעלמא במח"כ ע"ש. אבל למ"ש נכון היטב דהתוס' רצו להוכיח דנשים אינן מוציאות אפי' ליחיד לאפוקי ממ"ש בסוכה וזה אינו מוכח מסיפא דתוספתא דקתני דנשים ועבדים וקטנים פטורים ואין מוציאין את הרבים ואיכא למימר דדוקא רבים ומטעם זילותא וכמ"ש התוס' בסוכה לזה הוכיחו מרישא דנקט שם לשון יחיד אנדרוגינוס אינו מוציא את שאינו מינו דמבואר דגם ליחיד אינו מוציא. ופשיטא דלא עדיפא אשה מאנדרוגינוס. וזה שסיימו שם וכן פסק בה"ג דאשה מוציאה את מינה אבל לא לאנשים ר"ל דאפי' ליחיד אינה מוציאה כיון שהוא אינו מינה והיינו ממ"ש הבה"ג שחייבין בשמיעה דמשמע דוקא בשמיעה וכמ"ש והן הן כוונת התוס' הכא במה שהאריכו להעתיק כל לשון התוספתא והבה"ג היינו להוכיח מזה דאפי' ליחיד אינה מוציאה. וע"כ הכל כשרין לקרות אתי לאתויי נשים שמוציאות נשים אחרות. דלשיטת התוס' בסוכה בפשוטו ניחא ריבוי דהכל וכמ"ש אבל למה שהאריכו והביאו לשון התוספתא והבה"ג ע"כ צריכין אנו לדחוק וכמ"ש התוס' הכא ודו"ק: