הפלאה שבערכין לה

דף ג' גמ' איש איש לרבות. עי' תוי"ט רפ"ב דזבים שכתב דהוי כעין מיעוט אחר מיעוט שהוא לרבות ולא זכר שכן כתבו התוס' סנהדרין ס"ו ע"א ד"ה לרבות

גמ' קמ"ל ועל הנפשות אשר הי' שם עכ"ל פשיטא לי' דנפשות משמע אפי' קטן. דגם קטן נכלל בנפשות משו"ה לא פריך ואימא ה"נ אבל אדם לא משמע שיהי' כולל גם הקטן. משו"ה פריך ואימא ה"נ וזה שסיים שם אדם מכל מקום להורות שגם אדם משמע אפי' קטן. ועי' לעיל ריש מכילתין נפשות כל דהוא ע"ש היינו אפי' שאינן שוין כלום. אבל קטן פשיטא דנכלל בכלל נפשות וכמ"ש וזה פשוט. ועי' סוכה ה' ע"ב אדם אפי רברבא ע"ש

גמ' והאמר מר אינו בקי כו' אינו רואה כו' עכ"ל משמע לי' שאפי' ע"י ת"ח ישראל אינו רואה דאי לא תימא הכי פשיטא דאינו רואה כיון דאינו יודע מה לראות ודו"ק

גמ' הכל כשרין לקדש לר"י לאתויי קטן ולרבנן לאתויי אשה. הא דהקדים דברי ר"י ובמתני' קתני דברי רבנן תחלה. היינו דמדר"י נשמע לדרבנן דאשה כשרה לדידהו דמחוץ לא שמעינן מידי דאין למדין מן הכללות אפי' במקום שנאמר בהן חוץ עי' יומא מ"ג תוס' ד"ה הכל ועי' צ"ק שהקשה הא בהדיא קתני במתני' ר"י מכשיר בקטן ומאי אתא לאתויי ומ"ש שם ליישב לא נהיר כלל. ובהכרח צ"ל דתני והדר מפרש כדאמרינן לעיל שוב מצאתי בתוי"ט בפרה פי"ב שכתב כן להדיא ע"ש

גמ' הכל שוחטין חדא לאתויי כותי וחדא לאתויי ישראל מומר. הכי מוקי לה רבא בחולין י"ז ע"א וסירכא לישנא דרבא נקט הכא. דרבא באמת לדבריו דאביי נקט אבל לרבא באמת מתני' קמייתא אתי לאתויי ישראל מומר עי' חולין ג' ע"ב תוס' ד"ה מ"ט ובמהרש"א שם. ועי' רש"י ריש חולין שכתב והכל שוחטין פליגי בה אמוראי למר לאתויי טמא בחולין ולמר לאתויי כותי או מומר ודבריו שם צריכין ביאור מאחר דנחית להביא גם אוקימתא דרבה בר עולא. אמאי לא הביא גם אוקימתא דרבינא שם. שוב מצאתי וראיתי שהרגישו בזה גדולי המפרשים עי' ראש יוסף מ"ש בזה ועי' לב ארי' שתירץ על נכון

רש"י ד"ה מזמנים לעצמן כו' אבל אין שתי נשים או שני עבדים מצטרפין עם אנשים כו' שאין הנשים אומרות ברית ואין העבדים אומרים על נחלתינו עכ"ל. עי' חת"ס חאו"ח סי' מ"ח ועי' צל"ח בברכות דף מ"ז שהניח דברי רש"י בצ"ע דמה ענין זה לענין צירוף לזימון והלא לכ"ע אין ברכת הזימון יותר מעד הזן. ואחר ברכת הזן יכולים להתפרד והרי בברכת הזן הנוסח שוה לכשרים ולעבדים ולנשים. תו הקשה דלטעמי' דרש"י גם נשים עם עבדים אינם שוים בנוסח דברית שייך בעבדים ולא בנשים ועל נחלתינו שייך בנשים ולא בעבדים וא"כ קשה למה הוצרך בריש פרקין למיהב טעמא בנשים ועבדים משום פריצותא תיפק לי' משום דאין שוין בנוסח הברכה עכ"ל והקושי' עצומות מאוד. ולדידי קשי' דרבינו יונה בברכות הביא שם בשם רש"י בטעמא דאין הנשים מצטרפין עם אנשים משום פריצותא וא"כ דברי רש"י סותרים

אמנם כן יש ליישב דברי רש"י בטח עפ"י דברי הר"ן בפ"ב דמגילה שכתב שם לחלק אמאי לא חיישינן לפריצותא גבי מגילה כי היכא דחיישינן לענין זימון וכתב וז"ל. ואפשר לומר דשאני הכא ע"י צירוף אין שינוי כו' אבל זימון דהוי שינוי במטבע כו' וכיון שניכר כו' חיישינן לפריצותא אבל כאן במגילה אין צרופן ניכר כו' ע"ש היטב. והן הן כוונת רש"י הכא דמטעם דהוי שינוי בנוסח הברכה הוי היכר ואתי' לידי פריצותא וא"ש הכל כאשר דעת לנבון נקל ודו"ק שהוא ברור מאוד ועי' פמ"א ח"א סי' ס"ו ד"ה סתירה לדברי התוס' כו' ע"ש היטב הגה"ה כוונת המחבר דטעם דרש"י הוא כעין סברת הר"ן אבל לא מטעמי' דהר"ן סובר בשביל שיש שינוי בין רבים ליחיד בש"ז אתי' לידי פריצותא ולשיטת רש"י הפריצותא בשביל השינוי דניסח ברכתם בזה יש היכר שהם נשים והם השאר אנשים ובזה אתי' לידי פריצותא דו"ק ולדברי הנ"ל בדברי רש"י אפי' אם יש ג' אנשים בלא הנשים ג"כ אינם מזמנים הנשים עם האנשים דלא כהר"ן ועיין בב"י בסי' קצ"ט אך מדברי רש"י נמי משמע דאם יש ג' אנשים מזמנין הנשים עם הנשים דו"ק וצ"ע דברי הפנים. עד כאן הגהה מהרב דלוקניק]

ועפ"ז א"ש דלכאורה דברי רש"י מיותרין במ"ש דאי שתי נשים או שני עבדים מצטרפין לאנשים וכי דינא אתי לאשמעינן הכא. ואין זה עיקר מקומו ומה מיני'