הפלאה שבערכין לג

סמך רש"י עצמו אמ"ש לקמן אמרינן בפירקין דו"ק

תוס' ד"ה ור"י כו' כלומר וי"ו לא דריש כדאיתא בתמורה פ"ק עכ"ל עי' ברש"י בתמורה ב' ע"ב ד"ה נפקי' לי' מוי"ו כו' דמבואר דבתמורה הי' להם הגירסא להדיא דמוי"ו דרשינן ועי' תוס' מנחות ל"א ע"ב ד"ה וי"ו ע"ש וכוונת התוס' כאן דליכא למימר דר"י לא דריש כלל תיבת ואם דבנדה כ"ח ע"ב ובשבת קל"ו ע"ב מבואר דר"י דריש ואם ע"ש

תוס' ד"ה הכל כו' ואם לא יוכל לקנות טלית אינן חייבין לא למ"ד ח"ט ולא למ"ד ח"ג ע"ש במנחות מ"ד ע"א תוס' ד"ה טלית כתבו. והא דאמרינן שבת קל"א לא לכל אמר ר"א מכשירי מצוה דוחין את השבת דמודה ר"א שאם צייץ טליתו ועשה מזוזה לפתחו חייב הואיל ובידו להפקירן ה"מ למימר הואיל ובידו להניחן. כן הוא הגי' דהצ"ק שם. פי' דבידו שלא לדור בבית ושלא ללבוש הטלית] אלא הטעם השוה בכל לכ"ע ולמ"ד ח"ט בלא לבישה חייב עכ"ל ור"ל דננקט טעם המספיק לכ"ע בציצית אפי' למ"ד ח"ט ואגב ציצית נקט נמי הך טעמא גבי מזוזה. וצריך לומר אע"ג דמרא דשמעתין בשבת שם הוא ר"נ ואיהו בעצמו ס"ל במנחות מ"ב ע"ב ח"ג. מ"מ נקט טעמא גם למ"ד ח"ט. וגדולי הרבנים האחרונים שגו בזה שהביאו ראי' מהך סוגי' דשבת דח"ט הוא עי' ישועות יעקב

וראיתי בחידושי הר"ן על שבת שנדפס זה לא כביר שכתב שם דנקט האי פירוקא משום מזוזה דציצית בל"ה אפשר לי' בטלית דלאו בת ארבע כנפות עכ"ל. וזה היפך דברי התוס' במנחות ודבריו צ"ע. ובחידושי הרשב"א בשבת שם כתב והא דלא אמר הואיל ובידו שלא ללובשו פי' רש"י דאפילו מונח בקופסא עבר עלי' ואינו מחוור דאי משום הא אתי דלא כהילכתא כו' ע"ש. ולענ"ד דרש"י לשיטתו לק"מ דפי' במנחות מ' ע"א דב"ש ס"ל דח"ט הוא ע"ש ולפ"ז שפיר פי' הכא אליבא דר"א דאפי' מונח בקופסא חייב דר"א שמותי הוא מתלמידי ב"ש. והתוס' לשיטתם דדחו שם במנחות מ' פי' רש"י דיקדקו לפרש במנחות מ"ד דנקט טעם המספיק לכולי עלמא וזה פשוט

תוס' ד"ה היודע להתעטף משום דאמר במו"ק כל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאלים כו' ומצאתי בסילוק א' שעשה הר"י ט"ע שנותן ציצית וכו' עכ"ל עי' טאו"ח סי' ח' שהביא שם דעות בזה דדעת הגאונים דבעינן בציצית עטיפת ישמעאלים. ודעת בעל העיטור דלא בעינן עטיפת ישמעאלים בציצית וע"ש בב"י. וחידוש בעיני שלא הביא דברי התוס' בזה. ומ"ש הר"י ט"ע ירושלמי ערוך הוא. הובא בב"י שם ובסוף סי' י"ז ע"ש

תוד"ה היודע להתעטף וא"ת למ"ד ח"ט כו' וי"ל דמ"מ לא חייבין כלי קופסא אלא לאותן המחוייבים ויודע להתעטף עכ"ל. ביאור כוונתם ע"פ מ"ש לעיל בשם חידושי הרשב"א במנחות דעיקר מצות הטלת ציצית בכלי קופסא למ"ד ח"ט אינו אלא בשביל חיילות המצוה בעת לבישה. וא"כ קטן שאינו ראוי ללבוש שאינו יודע להתעטף אינו חל החיוב עליו להטיל ציצית בבגדו אפי' למ"ד ח"ט ולפ"ז למ"ש התוס' מתחלה דהא דבעינן דיודע להתעטף היינו עטיפת ישמעאלים. אינו חל החיוב להטיל ציצית בכלי קופסא למ"ד ח"ט רק מפני שסופו להתעטף בעטיפת ישמעאלים. ומשו"ה קטן שאינו יודע עטיפת ישמעאלים פטור ולזה רמז הרא"ש עי' היטב בתוס' הרא"ש בסוף מסכתין. ולפ"ז אפי' למ"ד ח"ט שייך שפיר ברכה להתעטף בציצית. דגם לדידי' קיום המצוה הוא. עטיפת הטלית כעטיפת הישמעאלים. וכמ"ש לעיל באריכות. וזה שסיימו התוס' וה"ג פסק דקיימ"ל ציצית ח"ג מדקא מברכין להתעטף בציצית. ולכאורה אינו מובן דאינו ענין למ"ש בתחלה. ולמ"ש הנה נכון דלבה"ג דדייק מלשון להתעטף דח"ג הוא ושאר פוסקים דייקו מדלא מברכין בשעת עשיית הציצית עי' ב"י] ע"כ צ"ל דלמ"ד ח"ט לא בעינן כלל עיטוף. וא"כ בהכרח דהך ברייתא אתי' כמ"ד ח"ג ודו"ק ועי' ארצות החיים סי' ח' ס"ק ג' שלא זכר דברי התוס' הללו ע"ש. [חדאי נפשי דמצאתי בעיטור שער ציצית שכתב וז"ל ואי משום דמברכין להתעטף דמשמע ח"ג מ"מ ה"נ ליתא ועד כאן לא פליגי אלא לעשות אבל להתעטף כ"ע לא פליגי דחייב עכ"ל הרי להדיא כמ"ש ויש עוד לעיין בדבריו]

תוס' ד"ה אביו לוקח לו תפילין כו' עי' כפות תמרים שם בסוכה. שנדחק