הפלאה שבערכין כח

מהקישא אשה לאיש לעונשין. וא"כ אין אנו צריכין לר"י לשיטתו ריבוי לרבות אשה ואין לנו הכרח לר"י דדריש וי"ו

וע"פ האמור מקום איתי ליישב תמיהת הכ"מ ריש ה' תמורה הא דפסק הרמב"ם דתמורה הוי לאו שאין בו מעשה דלא כר"י. והמ"מ והלח"מ בפי"ג מה' שכירות נדחקו בזה טובא. ועי' נב"י מ"ת חאו"ח סי' ע"ו ע"ש. ולמ"ש אתי' שפיר בפשיטות. דסתמא דגמ' בשמעתין ובריש תמורה דאמרינן ורבנן מואם. ולא משני בפשיטות דנפקא להו מהקישא דאשה לאיש וס"ל כר' יוחנן. משמע דסתמא דתלמודין לית לי' להא דר' יוחנן. והרמב"ם לשיטתו דאיהו גריס בריש תמורה כגירסת רש"י וכמ"ש הלח"מ א"כ מוכח דלא כר' יוחנן וזה ברור

גמ' הכל חייבין בסוכה כו' לאתויי הא דתנן עכ"ל אע"ג דבהדיא תנן מ"מ אורחי' דתנא לאשמעינן דרך אגב מאי דתני בהדיא במקום אחר. וכן כתבו התוס' מנחות צ"ג ד"ה הכל ולא ידעתי מדוע הביאו שם ממרחק לחמם ולא הביאו מהך סוגי' גופא. ולא דמי להא דלעיל דפרכינן דטואנד"ר בהדיא קתני. דשאני התם דכל הני מתני' כולם ענין אחד הוא דמפרש ואזיל המערכין ונערכין הנידרין והנודרין. ועי' מ"ש לעיל בתוס' ד"ה לאתויי. ועי' תוס' הרא"ש בסוף מסכתין מ"ש בזה. בזה נדחה קצת מה שהערתי על דברי הפנים לעיל בתוד"ה לאתויי ודו"ק]

גמ' הכל חייבין בראי' לאתויי מאי. הקשה בטו"א בריש חגיגה נימא לאתויי ערל ודלא כר"ע דמרבה לערל כטמא כדאמרינן בחגיגה דף ד' ע"ב. ותירץ ע"פ מ"ש התוס' ביבמות דף ע"ב ע"ב ד"ה התם דלרבא אפי' לרבנן ערל פטור מראי' משום דמאוס הילכך אליבא דרבא אי אפשר לומר דאתי' לאתויי ערל דלדידי' לכו"ע פטור ע"ש. ואף דלפ"ז ע"כ צ"ל דסוגיא דחגיגה דף ד' פליג ארבא כמ"ש התוס' שם בחגיגה וכן כתב הרשב"א בחדושיו ליבמות דהסוגיות מתחלפות דלסוגי' בחגיגה פליגי רבנן אר"ע ע"ש מ"מ כיון דלרבא לכו"ע ערל פטור מראי'. לא מוקמינן דאתי' לאתויא ערל דאכתי תיקשה לרבא הכל לאתויא מאי. וזה פשוט. ולא הוצרכתי לכותבו אלא מפני שבעל ק"א לא ירד לזה ולמ"ש לקמן בס"ד ברש"י דהסוגיא ע"כ אזלי אליבא דרבא דס"ל דלחומרא ולא לקולא ע"ש היטב. א"ש טפי ודו"ק

ובלמוד חברא גמרא אמרתי דבאמת קושית הט"א ליתא כלל בריש הסוגיא דעדיפא לי' לאוקמי מתני' אליבא דכו"ע ולא ניחא לי' לאוקמי מתני' דלא כר"ע. דסתם מתני' כר"מ אליבא דר"ע ע"י סנהדרין דף פ"ו. רק למאי דדחיק אליבא דרבינא לאוקמי דלא כר"י בן תימא או כמשנה ראשונה בזה שפיר הקשה הט"א דלוקמי דלא כר"ע והנה במ"ק דף ה' ע"א ובתענית י"ז ע"ב ובסנהדרין כ"ב ע"ב שאל רבינא לרב אשי הא מקמי דליתי יחזקאל מאן אמר. והשיבו ר"א ולטעמך הא דאמר ר"ח דבר זה מתורת משה רבינו לא למדנו מדברי יחזקאל בן בוזי למדנו כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבא אל מקדשי לשרתני. מקמי דליתי יחזקאל מאן אמרה כו'. ויש לדקדק לרבינא דלא ידע מהא דר"ח מאי טעמא דמתני' בזבחים כ"ב דערל פסול לעבודה ונראה עפ"י מ"ש הרשב"א ביבמות ריש פ' הערל דהא דאמרינן בסנהדרין דבר זה מתורת משה רבינו לא למדנו עד שבא יחזקאל ולמדנו כל בן נכר כו' לא אליבא דר"ע איתמר דלדידי' מתורת משה למדנו אותו בפירוש. דהא מתרבי מאיש איש להיותו כטמא אלא אליבא דר"א איתמר ורבנן נמי כותי' ס"ל ע"ש. ועפ"ז הנה נכון דרבינא ס"ל דטעמא דמתני' דערל פסול כר"ע. ולזה השיבו ר"א מהא דר"ח דוקא. ומוכח מזה דרבינא ס"ל כר"ע. והרי הכא אליבא דרבינו שקלינן וטרינן משו"ה לא ניחא לי' לאוקמי סתם מתני' דלא כר"ע. ועי' זבחים דף י"ח ע"ב דשם פריך רב אשי לרבינא מקמי דאתי יחזקאל מאן אמר ורבינא השיבו מהא דר"ח וצ"ע. ודע דמ"ש הרשב"א דהך דר"ח אליבא דר"א איתמר ועי' בשעה"מ בפ"ו מה' ביאת מקדש שהוכיח דההיא דר"ח לא אתיא כר"א דס"ל חלל שעבד עבודתו פסולה ע"ש ולזה דייק הרשב"א דרבנן נמי כוותי' ס"ל וא"כ אתיא ההיא דר"ח אליבא דרבנן ודו"ק]

גמ' שנאמר יראה יראה עי' רש"י ותוס' ריש חגיגה ועי' בפי' ר"ג מאור הגולה שפי' דקאי אקרא ויקרא אברהם שם המקום ההוא ד' יראה אשר יאמר היום בהר ד' יראה ע"ש ובילקוט פ' משפטים רמז שנ"ה הגירסא שנאמר