הפלאה שבערכין כה

ממדינת הים אין חבירו סומך על ראש קרבנו דלא תימא כיון דאין בעלים כאן יסמוך חבירו תחתיו קמ"ל עכ"ל וה"ה דמצי למימר בערל וטמא דמשלחין קרבנותיהן דאין חבירו סומך עליהן אלא יקרבו בלא סמיכה ועי' גיטין כ"ח ע"ב ובתוס' ד"ה והא

בא"ד בתוס' הנ"ל בתירוצם אבל שלוחו סומך עכ"ל הצ"ק הביא קושי' בשם הבה"ז דכיון דשלוחו סומך כ"ש יורש וא"כ נילף תחילת הקדש מסוף הקדש דיורש מימיר וא"כ המר ימיר למה לי. וע"כ דידו ממעט שלוחו וא"כ לא ידעינן יורש רק מהמר ימר. והצ"ק דחה קושיתו דה"א דהמר ימיר לרבנן אתא לרבות אשה כמו לר"י ע"ש והא ודאי ליתא דרבנן דר"י דרשי ואם לרבות אשה. ובס' ק"א כתב דר"ל דאי לאו קרבנו ה"א דהמיר ימיר לרבות השליח אתי'. ומזה ה"א דשלוחו סומך. וידו למעוטי חבירו אתי'. ולכן איצטריך קרבנו למעט שליח וא"כ המיר ימיר לרבות יורש אתי' עכ"ל. ואישתמיטתי' להק"א דבירושלמי ריש פ"ב דקידושין ממעטינן שליח בתמורה מאם המר ימרנו וע"י נב"י מ"ק ח' אהע"ז סי' פ"ג אות כ' בביאור הירושלמי. וגירסת הק"ע תמוה והעיקר כגירסת הפ"מ ע"ש ויש לי הרצאת דברים בביאור הירושלמי לולי יראתי פן ימשכיני הענין. ובעיקר קושי' הבה"ז יש לדחות דהא דה"א דשלוחו סומך היינו בתר דידעינן מהמר ימיר דיורש סומך וא"כ חזינן דידו לאו דוקא. וה"א דגם שלוחו לא ממעטינן מידו. ואוקמינן מיעוטא דידו על חבירו. אבל אי לא הוי כתיב המר ימיר ה"א דידו דוקא ואפי' יורש אינו סומך וכ"ש שלוחו ועי' מנחות צ"ג ע"ב כל הני למה לי כו' ודו"ק

בא"ד וא"ת לילף בכל התורה דאין שלוחו של אדם כמותו עכ"ל. המשך דבריהם. דבל"ז הייתי אומר דידו וקרבנו המה שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין. אבל למאי דכתבו דתרוייהו איצטרכו הקשו שפיר וכוונתם בזה דנימא בכל התורה דאין שלוחו של אדם כמותו. ושחיטת הפסח שאני דגלי בו קרא דשלוחו כמותו. ומנ"ל למילף משחיטת הפסח דשלוחו כמותו בכל התורה וסמיכה שאני דגלי בי' קרא דאין שלוחו כמותו. נימא איפכא. ובחנם נדחק בזה בצ"ק

בא"ד וי"ל דסמיכה ויבמה וע"ע ג' כתובים באין כאחד עכ"ל רצונם דאפי' לר"י דס"ל בכל דוכתי' דשני כתובים הבאין כאחד מלמדין הכא איכא ג' כתובים דלכו"ע אין מלמדין והתוס' דתפסו תלתא היינו משום דבזה סגי' לכולי עלמא אבל באמת איכא טובא רק התוס' נקיט דבג' כתובים אפי' ר"י מודה דדברי התוספתא גם אליבא דר"י אזלי דאיהו ס"ל ג"כ קרבנו ולא קרבן חבירו ור"י ס"ל דשני כתובים מלמדין] [עי' יבמות ק"א בגליון הש"ס שם להגאון רע"א זצ"ל שרשם שם כל המקומות דאמרינן דאין שלוחו כמותו והשמיט לציין דאם הפריש בכורים להעלותן בידו לא ישלחם ביד שליח עי' רמב"ם פ"ב מה' בכורים הכ"ב ועי' ב"ב פ"א ע"ב ע"ש. ומ"ש התוס' וקראו לו הן ולא שלוחן ש"ס ערוך הוא ביבמות ק"א ע"ב. ובספר פתח הבית ה' שלוחין כתב זאת בשם התוס' ולא זכר שהוא ש"ס ערוך ע"ש. עוד מצאתי בתו"כ פ' ויקרא דיבורא דחטאת פ"ח שלח להן ביד בנו ביד עבדו ביד שלוחו כו' יכול יהא חייבין ת"ל ושמעה קול אלה והוא עד. עד שישמע מפי התובע. ועי' שבועות דף ל"ה ועי' רמב"ם פ"ט מה' שבועות ה"ו שכתב דאם השביען התובע או שלוחו חייבין ועי' שם פ"ז ה"ו בלח"מ שם. ועי' פני משה פ' שבועת העדות ה' ט' ד"ה שילח ע"ש היטב ועי' רי"ט אלגזי פ' רביעי בכורות א' נ' ע"ש היטב. ועי' בהגהת מוהרי"ד שנדפס מחדש עם פי' ר"ש משאנץ על הספרא נעלם ממנו כ"ז ע"ש] ועי' רמב"ם פי"ג מה' נדרים ה"ט שפסק דגם האב מיפר דוקא בעצמו ולא בשלוחו ועי' כ"מ ולח"מ שם שנדחקו. והדבר מבואר להדיא בספרי בפ' מטות דפליגי גם באב ע"ש. ובכפות תמרים בסוכה בחידושיו בדף מ"א ע"ב בגמ' מנא ה"מ דת"ר כו' כתב ודע דיש דברים דאין שלוחו של אדם כמותו דגרסי' בפ' מצות חליצה וקראו לו זקני עירו הן ולא שלוחן. ע"ש ובמח"כ אישתמיטתי' כל הני מקומות שהבאתי לעיל ועי' במל"מ פ"ג מה' עבדים סוף ה' ט' ועי' תשובת הרשב"א סי' אלף ס"ז שכתב בכל מקום שלוחו של אדם כמותו זולתו בהפר הבעל ובשומרים ע"ש ודבריו צ"ע ועי' שנות אליהו פ"ג דבכורים מ"ג אפי' אגריפוס המלך כו' ירושלמי טעמי' דמתני' ולקח הכהן מידך משמע דוקא מידו ולא מיד שלוחו ע"ש ועי' פי' הר"ש. ובב"מ דף ק"י ע"ב אמרינן דאינו עובר על בל תלין אם שכרו ע"י שליח וע"ש ריטב"א שתמה אמאי לא נימא שלוחו של אדם כמותו ועי' ב"ח חו"מ סי'