הפלאה שבערכין כ

בשגם כי סתם מתני' הוא ר"מ וכמ"ש לעיל ויעויין בירושלמי בשבת שם ובריש חגיגה דאמרינן שם דטעמי' דרבנן מערל זכר דדרשי לקרא מרישא לסיפא דאי הוי כתיב ערל ה"א אפי' מקצת ערל כתב רחמנא זכר עד דאיכא כולה זכר. ור"י דריש מסיפא לרישא זכר ערל דאי הוי כתיב זכר ה"א עד דאיכא כולה זכר כתב רחמנא ערל אפי' מקצת ערל. וע"ש היטב. הרי להדיא דבין לר"י ובין ורבנן משמעות זכר היינו כולה זכר ולא טואנ"ד. לע"כ הא דאיצטרך לר"י מעוטי גבי ערכין היינו משום דלא ניליף ממילה לחומרא וכמ"ש לשיטת רש"י. והא דילפינן בתלמודין לר"י מכל זכר. ובירושלמי אמר דטעמי' דר"י מערל זכר. נראה לענ"ד דהירושלמי לשיטתו. דממעט טואנ"ד מחובת ראייה מכל זכורך עי' ירושלמי ריש חגיגה ובשבת שם. וא"כ חזינן דכל למעוטא אתא לר"י דבעינן שיהי' כל זכר ולא טואנ"ד א"כ מ"ט אמר הכא דכל אתא לרבות. משו"ה אמר הירושלמי דר"י דריש ערל זכר מסיפא לרישא. וע"כ כל לריבוי אתא. והן הן כוונת הירושלמי במה דשייל תמן הוא אמר פרט וכה הוא אמר לרבות. אבל בתלמודין דממעט טואנ"ד מחובת ראי' מזכורך עי' חגיגה ד' ע"א. שפיר ילפינן הכא לר"י מכל לחוד ודו"ק היטב ועין בנדה כ"ח ע"ב בתוס' ד"ה הא. שכתבו שם בסוף דבריהם גבי מילה ושמא איכא שום דרשא דהוי ממעטינן לי' אי לאו דרבינהו קרא ע"ש. ותם אני דלא זכרו הא דמבואר בתלמודין דממעטינן להו לרבנן מערלתו והאי דירושלמי דממעטינן להו ממשמעות זכר וכמ"ש לעיל

והנה בחגיגה ד' אמרינן זכור להוציא את הנשים זכורך להוציא טואנ"ד. ופי' רש"י אם נאמר זכור אין לך להוציא אלא את הנשים עכשיו שנאמר זכורך בא להוציא אף טואנ"ד ע"ש ולכאורה קשה אמאי לא ממעטינן להו ממשמעותא דלשון זכר אפס דיש לומר דהך ברייתא אתי כר"י דס"ל גבי מילה דטואנ"ד הוי בכלל זכר. וא"כ לאו דממעטינן להו מקרא הוי ילפינן ממילא לחומרא. ויתכן דלזה נתכוונו התוס' שם במה שהביאו שם הירושלמי דגם ר"י מודה הכא לפטור בטואנ"ד מחובת ראי' והיינו משום דהך ברייתא ע"כ אליבא דר"י אתא ונכון. ולרבנן דר"י ע"כ האי דרשא דזכורך אתי למעט גרים כמבואר במכילתא. דלדידהו טואנ"ד ממשמעותא ממעטינן להו. והגר"א מחק זאת במכילתא. ולמ"ש הנה הוא מוכרח לרבנן דר"י. וראיתי בקרבן עדה שם בירושלמי שבת שתמה למה פטור מראי' הוי לי' למילף ממילא לחומרא דאנדריג' חייב בראייה ואנכי בל ידעתי. דהא מעטי' קרא להדיא מחובת ראי' וזה פשוט. עיין בילקוט פ' משפטים רמז שנ"ז העתיק הך ברייתא דחגיגה המובא בריש דברינו בד"ה והנה וכו' זכורך להוציא את הנשים זכורך להוציא טואנ"ד ועי' במכילתא ובירושלמי ריש חגיגה ודו"ק] ועפ"י האמור א"ש הא דפריך בנדה כ"ח הנ"ל ארב מברייתא ולא פריך ממתני' דטואנ"ד אין להם ערך. ולמ"ש הנה נכון משום דסתם מתני' הוא ר"מ ולדידי' ילפינן באמת ממשמעות דזכר ונקבה כמ"ש. ומבואר שם בנדה בסוגיא דרב רק מיתורא דריש ולא ממשמעות משו"ה פריך מברייתא דאתיא כר' יהודה כמבואר בשבת קל"ו ולדידי' ליכא למימר דיליף ממשמעותא רק מיתורא ושפיר פריך לרב. ועי' היטב בבכורות מ"ב ע"א תוד"ה אלמא ע"ש ודו"ק היטב

רש"י ד"ה מופלא הסמוך לאיש. עי' יד מלאכי סי' תנ"א מ"ש בזה עי' שם ועי' ש"ש להגאון קצוה"ח שמעתא ה' פרק י"ג ע"ש

רש"י ד"ה תני והדר מפרש כו' ולהכי סתמה ברישא כו' רצ"ל דלא תימא הא דקתני בסיפא נידר אתיא כר"מ ולא כרבנן קמ"ל וכן מצאתי בתוס' הרא"ש בסוף מסכתין. ומ"ש שם בתוס' הרא"ש בשם ר"י דאתי' לאשמעינן אע"ג דלא יצא מכלל נפל יש לו דמים. רצ"ל והא דקתני בסיפא נידר הוי מוקמינן בקים לן שכלו חדשיו עי' ב"ק י"א ע"ב תוד"ה בכור ע"ש [ומבואר מזה דנופל אין לו דמים וכן מוכח מלשון הרא"ש שם שכתב דסד"א דהוי כנפל ואפי' דמים אין לו קמ"ל וכן הדין נותן דהא נופל אסר בהנאה כמ"ש בפשיטות הגאון מוהר"י בספרו בינה לעתים על ה' יו"ט בפ"א הכ"ג ע"ש ועי' בספר עמק הלכה סי' קמ"ב והא דאשמעינן הכא דפחות מבן חדש יש לו דמים לכאורה נראה דאפי' במת אח"כ אע"ג דהוי ספק נפל אפי' באכלו ארי או נפל מן הגג כשבת קל"ו ע"א מ"מ הולכין אחר הרוב דרוב נשים ולד מעל' ילדי. דאי בחי אח"כ שלשים יום פשיטא דהא איגלאי מלתא למפרע דלאו נפל הוא. ואע"ג דקיי"ל אין הולכין בממונא