הפלאה שבערכין יט

להו ולקמן דף ה' ע"ב רש"י ד"ה טעמי' דר"י פי' דמעטינהו קרא דכתיב הזכר מריבוי דה' דרשינן זכר ודאי כו' ע"ש ובאמת מבואר כן להדיא בנדה כ"ח ע"ב. דרק מיתורא דרשינן ע"ש היטב בתוס' ד"ה הא ובשבת קל"ו ע"ב בתוס' ד"ה דתניא ע"ש

ולכאורה הי' נראה דלר"מ דמבואר בהוריות דף ה' ע"א דלא דריש ה' ע"כ צ"ל לדידי' דממעטינהו לה' ממשמעות דזכר ונקבה. ומשו"ה פי' רש"י הכא במתני' דממשמעותא ממעטינן להו. דסתם מתני' ר"מ. אבל לקמן אליבא דר"י פי' דמיתורא ממעטינן להו כדמוכח בנדה דר"י מיתורא דריש ולא ממשמעות הקרא. דר"י לשיטתו אזיל דאיהי דריש ה' כמבואר בהוריות שם. אולם באמת הא מילתא לא ברירה. דבסוטה י"ז ע"א מבואר דגם ר"מ דריש ה'. והתוס' נתעוררו שם ע"ז. והניחו בתימא וחידוש בעיני שלא נתעוררו מהוריות דף י"ב דמבואר שם ג"כ דר"מ דריש ה' ע"ש. וע"כ צ"ל דהא דאמרינן בהוריות ה' דר"מ קהל הקהל לא דריש היינו להך דרשא דשם. אבל בעלמא שפיר דריש ר"מ ה' וכעין זה כתבו התוס' מנחות י"א ע"ב ד"ה ור"ש לענין דרשא דוי"ו יוע"ש

עוד עלה בדעתי. דזה תלי' בפלוגתא דר"י ורבנן בחולין פ"ח ע"א. ר"י אומר דמו מקצת דמו. ורבנן סברי דמו כל דמו. ולפי"ז יתכן דלר"י לשיטתו ליכא למידרש ממשמועתא. משום דזכר אפי' מקצת זכר במשמע וא"כ גם טואנ"ד בכלל זכר המה. אבל לרבנן דר"י דאיהו ר"מ כמ"ש הרשב"ם בב"ב דף קכ"ז ע"ב. זכר כולה זכר משמע א"כ לדידי' שפיר ממעטינן טואנ"ד ממשמעותא. וסתם מתני' הוא ר"מ משו"ה פי' רש"י במתני' דממעטינן ממשמעותא

אמנם אמרתי אני עם לבי דגם מילתא דא לא ברירא. וכבר עמדו התוס' שם בחולין ובבכורות דף ג' ע"א ד"ה ור"י. על הסתירות והשינויים הנופלים בענין זה. והעלו דאין לדמות דרשות הש"ס. אלא רק מה שהש"ס מדמה ע"ש. והדברים עתיקין. עי' סנהדרין פ"ו ע"א תוד"ה דבר ובב"ק מ' ע"א תוד"ה כופר. ובש"מ שם. ובב"ב נ"ו ע"ב תוס' ד"ה ורבנן. ובמנחות י"א ע"ב תוס' ד"ה ור"י. ועי' ירושלמי סוטה פ' ארוסה ה"ו וקנא את אשתו אפילו מקצת אשתו. ובתלמודין שם דף כ"ד ע"א מפיק לי' מקרא אחר ע"ש ועי' חסד לאברהם חאו"ח סי' מ"ט יוע"ש. ובחידושי הר"ן בסנהדרין ע"ח ע"א גבי פלוגתא דר"י ורבנן לענין כל נפש. כתוב לאמר. וז"ל בתוס' תמיהן האיך אפשר לדרוש מפסוק אחד דבר והפוכו כו' ותירצו דמשמעות דורשין הוא בנפש בלא כל אם משמעות כל נפש או מקצת נפש. ולפי המשמעות בא כל למעט או לרבות. ואין צורך לזה כלל דלשון כל כולל שתי משמעות יש כל שהוא כולל כל הדבר כו' ויש שמשמעותו מקצת הדבר כו' ומשו"ה פליגי בכל נפש. אם הוא כללית הנפש או מקצת הנפש בהשאלת לשון כל עכ"ל. ונוראות נפלאתי על אדונינו הר"ן שלא זכר שזה סוגי' ערוכה בבכורות דף ג' הנ"ל דמבואר שם שדברי התוס' ודבריו המה שני לשונות בגמ' שם והרבה יש לי לדבר בפרט זה ואין כאן מקומו

והנראה לענ"ד ליישב דברי רש"י הנ"ל בפשטות דהנה התוס' בנדה כ"ח ע"ב. ובשבת קל"ו ע"ב הקשו דגבי ערכין צריך יתורא למעט טואנ"ד ולא ממעט להו מלשון זכר ונקבה. וגבי מילה אדרבא צריך יתורא לרבות. ותירצו דכיון דגלי קרא בערכין דלא הוי בכלל זכר הוי ילפינן מערכין אי לא דגלי קרא דכל זכר ע"ש. ונראה דלרש"י נהפוך הוא. דבין לר"י ובין לרבנן הוי ממעטינן טואנ"ד ממשמעותא דזכר ונקבה. ומשו"ה איצטרך לר"י ריבוי דכל גבי מילה [עי' נדה מ' ע"א סד"א זכר ונקבה כתיב זכר ודאי ונקבה ודאית ולא טואנ"ד ע"ש ודו"ק ובמכילתא פ' בא פ"י שה תמים זכר להוציא טוא"נ ע"ש]. והא דאיצטרך לר"י מיעוטא גבי ערכין. היינו משום דלא נילף ממילה לחומרא אבל לרבנן דר"י דאינהו ר"מ דס"ל דגם במילה בעינן כולה זכר דוקא. לדידהו שפיר ממעטינן גבי ערכין טואנ"ד ממשמעותא דזכר ונקבה. והא דילפו רבנן בשבת קל"ה ע"א ערלתו ודאי דוחה את השבת ולא אנדרוגינוס דוחה את השבת ולא ילפו ממשמעות דזכר ונקבה. כבר כתבו התוס' שם בד"ה ולא דעיקר קרא לנולד כשהוא מהול. ולאנדרוגינוס לא צריך קרא דהא נפקי' לר"י לקמן דאנדרוגינוס טעון מילה מדכתיב כל זכר ורבנן הוי דרשי לדרשא אחריתא עכ"ל. ומשו"ה פי' רש"י הכא במתני' אליבא דהילכתא דממעטינן להו ממשמעותא דקרא