הפלאה שבערכין יח

דף י"ט ע"ב ד"ה אומד של נזקין ע"ש וכן מוכח בב"ק דף פ"ח ע"ב היכי מזדבנא עבדא בשוקא ע"ש] ובעניי לא ידעתי מנין להם דרש"י ס"ל דנישום כעבד עברי. וז"ל רש"י ריש פרק החובל כמה הוא יפה שהרי הזיקו והפסידו ממון זה שאם הי' נצרך הי' מוכר עצמו בעבד עברי. ונראה דכוונתו לבאר אמאי מחייבין לו כלל לשלם לו נזק דהא לא הזיקו ולא הפסידו כלום דבן חורין אינו עומד כלל למכור לזה כתב רש"י דהפסידו ממון זה שאם הי' נצרך הי' מוכר עצמו בעבד עברי. וא"כ הרי הזיקו והפסידו אבל מ"מ הרי הוא נישום כעבד כנעני מטעם שכתב הרא"ש. ולזה ציין רש"י על כמה הוא יפה. והן הן כונת הרא"ש דאיכפל להשמיענו דנישום כעבד כנעני היינו משום דה"א כיון דכל עיקר הפסידו הוא דאם הי' נצרך הי' מוכר עצמו בעבד עברי וא"כ מהראוי דיהי' נישום ג"כ כע"ע לזה ביאר הרא"ש דאע"ג דהזיקו הוא דהי' מוכר א"ע בע"ע מ"מ א"א לעשות השומא כע"ע אלא כעבד כנעני ומשו"ה לא הזכיר הרא"ש כלל דרש"י ס"ל דשיימינן כע"ע. וכן מבואר להדיא בש"מ וז"ל נזק כיצד כלומר האיך נוכל לשער כך מה שהזיקו אם שבר רגלו אין אומדין אותו בכמה הוא נפחת אצל עצמו דנמצא אתה מכחיש את המזיק שלא הי' רוצה בזה החסרון באלף או באלפים זהובים ומשיב רואין אותו כעבד נכרי שהוא נמכר בשוק לעבוד אותו כפי מה שיש בו מחכמת האומנות כמה הוא יפה קודם שנחבל וכמה הוא יפה עכשיו שהרי הזיקו והפסידו ממון זה שאם הי' ניצרך הי' מוכר עצמו כעבד עברי עכ"ל הרי אף שכתב כלשון רש"י מ"מ כתב דשמין אותו כעבד נכרי וזה ברור. שוב ראיתי שהב"ח שם האריך לתמוה על רש"י שכתב דנישום כע"ע ונדחק להשיא כוונות רש"י בדרך רחוק והנראה לענ"ד כתבתי

רש"י ד"ה נשים ועבדים ומשלמין לאח"ז כו' ועי' בתוס' מ"ש בזה. לכאורה למה דמבואר בחו"מ סי' תכ"ד סעי' ט' ברמ"א דאם יש לה נכסי מלוג או נכסי צ"ב מוכרת אותו לאחרים בטובת הנאה ומשלמת לנחבל. א"כ ה"נ כייפינן לה להאשה בכה"ג למכור בטובת הנאה לשלם להקדש. ועי' היטב בחו"מ סי' שפ"ח בש"ך ס"ק ט"ז ובאבני מילואים סי' צ"א ס"ק ח' ע"ש. ויעויין ב"ש סי' צ"א ס"ק י"ג בשם תשובת תה"ד אשה הנו"נ בבית אם נדבה לצדקה צריך לשלם בשבילה. אע"ג דיכול למחות לה להבא. מ"מ צריך לשלם מה שנדרה כבר. וא"כ גם הכא אם היא נו"נ בבית צריך בעלה לשלם עבורה ופשוט ועי' בית מאיר ריש סי' פ"ג ע"ש

וע"ד הפלפול נוכל לומר דמה שכתבו התוס' בב"מ דף ק"ד ע"א דבנדרים שנדרה ונדבה בעלה פטור מלשלם. דאל"כ היתה מפסדת לו כמה וכמה. דבריהם סובבים הולכים שם לר"י לשיטתו. למ"ש בהפלאה בק"א בסי' צ"א ס"ק י"א דלא שייך לומר שמא יקניטנה ותפסיד לו. במקום דאיכא עבירה דלא יתכן שתעבור עבירה ותאמר שוגג אני כדי שיצטרך להביא עלי' חטאת ע"ש והסברא נכונה ועי' מעיל צדקה סי' ט"ו שכתב דאל"כ כל אחת שתהי' לה כעס עם בעלה תפיל עצמה לגייסת ומחייבת בעלה בכל יום כמו שחששו חז"ל בעבד בקידושין ט"ו ע"ב ע"ש ולדברי הפלאה ליתא ואין ראי' מעבד] ולפי"ז לר"מ דס"ל בנדרים דף ט' ע"א טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר. וקיימ"ל דכל הנודר כאילו בונה במה. א"כ לדידי' גם בנדר ונדבה אין לנו לחדש שתפסיד לו בחנם בלא דבר להקניטו כיון דאיכא עבירה בדבר. להיות רגיל בנדרים ולפ"ז בעלה חייב גם בנדרי אשתו. רק לר"י לשיטתו דס"ל טוב מזה ומזה נודר ומשלם לדידי' שפיר חיישינן שתפסיד לו כל נכסיו. משו"ה אמר ר"י אדם מביא קרבן עשיר על אשתו וכל קרבנות שחייבת. דוקא שהיא חייבת לאפוקי נדרים ונדבות וכמ"ש הר"ן והרא"ש בנדרי' ל"ה ע"ב ע"ש. ואם כנים אנחנו בדברינו אלה. אין אנו צריכין לדחוק ולמצוא אופן שהאשה תשלם בעצמה. כיון דסתם מתני' ר"מ ולשיטתו הרי בעלה מחוייב לשלם עבורה

ועי' בהפלאה בק"א שהביא בשם תשובה מהר"ם מינץ סי' נ"ו דאפי' לרבנן דפליגו אדר"י ואפי' בקרבנות שמחייבה משום נדר מ"מ מודים שהבעל משלם מכתובתה ומנכה לה ע"ש. א"כ ה"נ בעלה משלם עבורה ומנכה לה. ועי' ב"ש שם במה שתמה על מהר"ם מינץ ואין בידי לעיין בו ודו"ק

ד"ה אבל לא נערכין כו' שאין להם ערך זכר ונקבה אמורין בפרשה עכ"ל וכן פי' הרע"ב מבואר מדבריהם דממשמעות דזכר ונקבה ממעטינן