הפלאה שבערכין טו

מנידון דהפלאה דהתם בשני ענינים והכא בענין אחד אבל בבכור בזמן הבית דמיירי התוס' דכן משמע לשונם דו"ק בודאי אינו דומה לדברי הפלאה ע"כ הג"ה מהמגיה]. אולם הרמב"ן בפ"ג מהל' בכורות כתב ומסתברא לן דכי אין חוששין לטינוף משום דהוה מיעוט ולמיעוטא לא חיישינן דוקא לגבי בכור גופא ולאכשורי' למזבח. ולמלקא עלי' בגיזה ועבידה ולמנהג בגופי' כל דיני בכור ודאי. אבל לאפוקי כהן מינייהו דבעלים לא מפיק דקיי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב אלא זה כלל גדול בדין הממע"ה עכ"ל ולכאורה נראה דזה תליא בפלוגתא דר' טרפון ור"ע בירושלמי סוטה פ"ו ה"ב. ר"ט אומר ע"א נאמן לטומאתה. ואין ע"א נאמן להפסידה כתובתה. ר"ע אומר כשם שע"א נאמן לטומאתה כן ע"א נאמן להפסידה כתובתה. א"ל ר"ט איכן מצינו ע"א בממון כלום. אמר לו ר"ע ואיכן מצינו ע"א בא"א כלום. אלא כשם שע"א נאמן לטומאה כך ע"א נאמן להפסידה כתובתה ע"ש. ויש לעיין היטב בזה] וע"ש ברי"ט אלגזי שהעלה דהרא"ש אזיל בשיטת הרמב"ן דאמרינן תרתי דסתרי ע"ש וא"כ הכא לענין לאפוקי הערכין מן היורשים לשיטת התוס' דלא אמרינן תרתי דסתרי אפי' מן היורשים מפקינן. ולשיטת הרמב"ן והרא"ש דאמרינן תרתי דסתרי מוציאין מן היורשים זה הנראה לי בהאי ענינא. ועי' בתשובת שבסוף ספר דרוש וחידוש להגאון רע"א מה שכתב שם בתשובתו להרב מו"ה עזרא ע"ש: בגמ' מופלא סמוך לאיש

עוד דלמ"ד מופלא הסמוך לאיש רק מדרבנן בנדה מ"ו ע"ב אשמעינן תנא בהכל דמדרבנן תר"מ והמחבר ער"ע שגג בזה שכתב דסתם מתני' ס"ל דמופלא סמוך לאיש דאורייתא ולא אדע זו מנין לו

והנה הל"מ פ"ב מה' נזירות הי"ג תמה על הרמב"ם שפסק דמופלא הסמוך לאיש דאורייתא מהא דפסק הרמב"ם שם כרבי דס"ל בנזיר כ"ט ע"ב עד שיביא שתי שערות ומבואר שם בסוגיא דמאן דס"ל הכי. ע"כ ס"ל מופלא הסמוך לאיש מדרבנן. אפי' למאי דמוקי שם פלוגתייהו דרבי ור"י ב"ר יהודה אי הלכה בנזיר כמ"ש שם התוס' ד"ה ואע"ג יוע"ש. ולענ"ד נראה דזה ודאי דהרמב"ם מפרש דלא כתוס'. וס"ל דלמאי דמוקי פלוגתייהו אי הלכה היא בנזיר. לכ"ע מופלא הסמוך לאיש דאורייתא. וס"ל לרבי דכן הי' הלכה עד שיביא שתי שערות וכמ"ש הלח"מ. וכן מורה שם פשטות הסוגיא. והא דאמרינן שם לא דכו"ע ס"ל הלכה היא בנזיר. ורבי ס"ל דמופלא סמוך לאיש דרבנן ע"כ הוא רק דרך דיחוי בעלמא. דאיכא לפרש פלוגתייהו בכה"ג וכו"ע ס"ל כר' יוחנן דהלכה היא בנזיר אבל באמת ר' יוחנן בעצמו עדיפא לי' לאוקמי שמעתי' דהלכה היא בנזיר כתנאי ואתא שמעתי' כרבי דקיי"ל הלכה כרבי מחברו. מלאוקמי דכו"ע ס"ל הלכה היא בנזיר. ופליגו במופלא הסמוך לאיש וס"ל לרבי דהוי דרבנן. ור' יוחנן ס"ל בנדה מ"ו ע"ב דמופלא הסמוך לאיש דאורייתא. וא"כ יותר ניחא לי' לרבי יוחנן לאוקמי' שמעתי' דהלכה היא בנזיר כתנאי ויסבור כרבי דהלכה כמותו מחבירו מלאוקמי שמעתי' דמופלא הסמוך לאיש כתנאי ולסבור דלא כרבי. ועי' ב"ב קנ"ד ע"א תד"ה וכן. וכן הא דקאמר ואב"א דכו"ע כדי לחנכו ומופלא הסמוך לאיש דרבנן. ע"כ דלא הוי רק דרך דיחוי בעלמא. דנוכל לומר דכו"ע ס"ל כר"ל כדי לחנכו אבל ר"ל בעצמו ע"כ מוקי לשמעתי' כתנאי דאיהו ס"ל בנדה שם דמופלא הסמ"ל דאורייתא. והכא מסקינן אליבי' דכו"ע דס"ל דרבנן וכן הקשה באמת בשיטה מקובצת שם. וכתב וצ"ע דהכא מסקינן דכו"ע ס"ל מופלא ס"ל דרבנן ובנדה סבר ר' יוחנן ור"ל דהוי דאורייתא והניח בקושיא. וקושיתו ע"כ לא קאי רק לר"ל דלר"י ע"כ ס"ל לר' יוסי ב"ר יהודה דהוי דאורייתא וכמובן. אלא דהוא הדבר אשר דברנו. דהך שינויי אינם רק דרך דיחוי בעלמא. דמהא ליכא למשמע. אבל באמת ר"י ור"ל לשיטתייהו ע"כ פליגי בהלכה היא בנזיר. וזה ברור ועי' בחולין כ"ח ע"א תוס' ד"ה רבי שהקשו אהא דמסקינן דכו"ע כדי לחנכו. לרבי הא קא אכיל כהן מליקה דה"נ פריך לעיל מיני' למ"ד כדי לחנכו קאכיל כהן מליקה ומשני קא סבר אין שחיטה לעוף מה"ת ולרבי ליכא לשנויי הכי דאיהו סובר יש שחיטה לעוף מה"ת ותירצו דהתם בנזיר דיחוי' בעלמא הוא. דמההיא ליכא למידק דתהוי פלוגתא דתנאי אי הלכה היא בנזיר. או כדי לחנכו. אבל מ"מ אמת הוא דרבי סובר הלכה היא בנזיר כיון דסובר יש שחיטה