הפלאה שבערכין קלה

הז"ג עכ"ל. ולמ"ש אני בפנים בכוונת התוס' דמשו"ה עדיף הקישא דמצה לחמץ דהוי נמי סמוכין א"ש קצת. ובאמת דברי הריטב"א סותרים למ"ש בעצמו בקידושין שהבאתי בפנים. ובעיקר קושית הריטב"א לא הבנתי דהא בהדיא אמרינן שם בקידושין דהקישא תפילין לת"ת עדיף דאיתקש בין בפ' ראשונה ובין בפ' שני' תפילין למזוזה בפ' שני' לא איתקש ע"ש. ויש לעיין בכ"ז. שוב ראיתי דהכא אינו ענין לענין דריטב"א דאם נאחוז הקישא דתפילין ולפטור נשים ממצה של לסתור הכלל דכל מ"ע שהז"ג נשים פטורות. וא"כ ע"כ דמקשינן חמץ למצה א"כ נסתור הכלל דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה, ומשו"ה עדיף להקיש לחומרא ולעקור הכלל דכל מ"ע שהז"ג נשים פטורות ודו"ק

השמטה בדף י"א ע"א בגמ' ר"י אמר מהכא שאו זמרה כו' במ"ש שם בפנים דצריך ביאור הא הגמ' שייל מנין לעיקר שירה מן התורה ע"ש מ"ש בזה. עתה ראיתי דזה אינו קושיא כלל דבכה"ג מצינו בכמה דוכתי בש"ס דקרי לד"ק ד"ת או מדאורייתא. שבת דף קי"ט ע"א אמרה תורה וקאי אקרא דדברי קבלה ע"ש ובערובין דף נ"ח אמרה תורה ובידו חבל מדה והוא בזכרי'. וקרי לי' תורה ובסוכה דף נ"ב ע"א אמרה תורה וקאי על קרא דזכרי'. ובכתובות דף נ"ב קאמר אקרא דירמי' דאורייתא דכתיב קחו לבניכם נשים. ובגיטין דף ל"ו דאורייתא הוא שנאמר וכתוב בספר וחתום. ובע"ז דף נ"ב ע"ב עד שנמצא מקרא מן התורה ובאו פריצים וחיללוה. ובסנהדרין ס"ג ע"ב ע"ז הכתובה בתורה מותר להזכיר שמה דכתיב כרע בל ע"ש והוא בישעי', ועי' ב"ב דף קמ"ז ובחולין דף י"ז דאמרינן שם מניין מן התורה ומייתי קרא דדברי קבלה ע"ש ועי' רמב"ן בספר המצות סוף שרש השני ע"ש היטב. ועי' ר"ה ה' ע"א תוס' ד"ה אמרה תורה. ובמנחות ס"ה ע"ב בתוס' שם ע"ש ועי' רמב"ן בנמוקיו על תורה פ' אמור על פסוק יהי' לכם שבתון זכרון תרועה ע"ש. ועי' רא"ם סוף פ' מקץ ס"ל מה שנאמרו זה אחד מעשרה ק"ח האמורים בתורה אע"ג דעשרה קו"ח אינן כולן מה"ת דמקצתן הוא בדברי קבלה ע"ש. ויעוי' בפ"י ריש פ' הנזקין שכתב דר"ש דאמר לקמן טעמא דשמא יקפוץ וילוונו אית לי' דבע"ח מדאורייתא בבינונית ודריש טעמא דקרא כן מבואר להדיא מלשון הרי"ף שהעתיק מפני מה אמרה תורה בע"ח בבינונית ע"ש. ונעלם ממנו כל הנ"ל דמבואר דנקטינן לשון תורה על דברי חכמים. וביבמות דף כ"א ע"א רמז לשניות מן התורה מנין כו' ר"י אמר מהכא ואזן וחקר כו' ע"ש

השמטה דף י"ג ע"א בתוס' ד"ה משמרתו. הקשה ר"א כו' אלמא שהי' בבית שני כו'. במרכבת המשנה ריש קונטרס ברכות בחשבון האריך לחשוב בענין המשמרות. והעלה דלרבי יהודה עולה החשבון. דבחורבן בית ראשון הי' ט' באב במשמרתו של יהויריב ראש המשמרות. אבל בחורבן בית שני הי' ט' באב במשמר ט"ז. ולפ"ז מיושב קושי' התוס' דעיקר קושית הגמ' בשני' מי הואי היינו דמשמרתו של יהויריב דהוי ראש המשמרות לא הי' בשני' בט' באב רק משמר הט"ז הי' אז בט' באב. ואין לומר דילמא בבית שני לא הי' יהויריב ראש המשמרות אלא משמר ט"ז לזה הביא הגמ' הך ברייתא דמסיים דאפי' יהויריב ראש משמר עולה נטפל לידעי' אלמא דאף בבית שני כשעלה יהוריב נטפל לידעי' שהי' ראש משמרות. ושפיר פריך משמרתו של יהויריב בשני' מי הואי. ושיעור והמשך קושי' הגמ' הוא דשפיר מתוקמא הך ברייתא כרבנן והא דקתני וכן בשני' קאי אשארא דאף אי אתיא כר"י צריך לומר דלא קאי אבית שני הא דקתני דמשמרתו של יהויריב היתה וא"כ שפיר מתוקמא אפי' כרבנן וקאי נמי אשארא ע"ש שהאריך בזה. ולענ"ד הן הן כוונת התוס' בד"ה שאפי' שכתבו ואומר רבי דמ"מ יכול להיות שעלה והכא קא פריך משמרתו של יהויריב בשני' מי הואי בסדר היום אלא המשמרות של אלו שחילקום לכ"ד משמרות ושימשו תחתיהם כן הוא הנוסחא בס"י וכן הגיה הצ"ק. ואין לדבריהם הבנה כלל דאם נפרש כוונתם כפשוטו דאחרים שמשו תחתיהם ויהויריב לא שימשו כלל בשני' וצ"ל לפ"ז דרבי ס"ל כתירוץ הראשון בתוס' לעיל בד"ה משמרתו. דלפי תירוץ שני דלא יהויריב דוקא אלא המשמר תחת יהויריב אין מקום לפירכת הגמ' דגם הכא נוכל לפרש הא דקתני ומשמרתו של יהויריב היתה בשני' היינו המשמר ששימש תחת יהויריב] הוא תמוה מאד דכיון דיהויריב עלה אי' איכא המקום לומר דלא שמשו כלל הא התקנה לא הי' אלא שאם יעלה יהויריב יהי' ידעי' עיקר ויהויריב טפל לו אבל שיהי' יהויריב נדחה לגמרי אף כשעלה זה לא תיקנו