הפלאה שבערכין קלד

דמאפיל עליהם ומשו"ה הביא הרמב"ם בפ"י מה' שכנים להאי דינא דמתני'. דבחוץ לארץ לכ"ע מרחיקין את האילן מן העיר כ"ה אמה וכמ"ש ודו"ק כי הדברים ברורים

דף ל"ד ע"א גמרא ת"ר כשדה החרם לכהן כו' עי' היטב מ"ש לעיל בס"ד בדף כ"ח במתניתין כהנים אין מחרימין וכו'. ועי' ט"א בחידושיו לר"ה דף כ"ט ע"א בד"ה דתנן: (שייך לעיל דף ד' ע"א

) בתוס' ד"ה והך בסוף הדיבור. ועי' בספר מגן האלף להגאון מהורי"ל מפלאצק על ה' פסח בסוף קונטרס עשרים גרה בראש קונטרס קלבון לפרוטרט ע"ש במ"ש בזה

שייך לעיל שלהי מסכת. ובשם הגאון מו"ה אברהם ברודא ראיתי נדפס שהגיה הברייתא מקמי' מתני' ומשנה לא זזה ממקומה. וכצ"ל בברייתא עושין שדה מגרש אבל לא מגרש שדה כמו במתני' ובהקדם מה שיש לדקדק עוד למה לי' להמקשן להביא אין עושין שדה מגרש דהוא אין מן הצורך רק הו"ל לי' להביא אין עושין מגרש שדה דהוא עיקר קושייתו עוד יש להקשות למה לא משני הגמ' הא מני ר"א דאמר עושין מגרש עיר. ואיירי דבנו עיר באותו מגרש. וקאמר תנא דמתני' דצריך להתרחק כ"ה אמה מן העיר שבנו באותו המגרש. וע"כ צ"ל דחדא מתורצת עם חברתה. והענין הוא כך דהמקשן הי' מסופק. בפי' המתני' דקאמר מרחיקין את האילן מן העיר כ"ה אמה אי איירי מן העיר ממש או איירי מן המגרש והלאה. כנ"ל. ולכן הקשה המקשן ממ"נ אי איירי מתני' מן המגרש ואילך מרחיקין כ"ה אמה. קשה הא אין עושין שדה מגרש ואיך מניחין מן השדה עוד כ"ה אמה למגרש. ואי מן העיר ממש מרחיקין כ"ה אמה ולאחר כ"ה אמה מותר קשה הא אין עושין מגרש שדה. וע"ז משני לא צריכי אלא לר"א דאמר עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה כמו במתני' בערכין והא דקאמר מרחיקין מן העיר כ"ה אמה איירי שבנו עיר על המגרש ומן המגרש ואילך צריך להרחיק עוד כ"ה אמה משום נויי העיר ולאחר כ"ה אמה מותר עכ"ל. ואם כי דבר חכמה אמר והדברים ראויין למי שאמרן עם כ"ז האמת יורה דרכו כמ"ש לעיל כאשר עיני המעיין תחזינה מישרים

השמטה בדף ג' ע"ב בגמ' שהבאתי שמה קושית המקנה והארצות החיים על הריטב"א משמעתין הנ"ל מצאתי בר"ן בקידושין וז"ל איכא דגרסי ציצית ואיכא דלא גרסי כו' מיהו קשה אמאי פטורות נימא כל שישנו בלא תלבש שעטנז ישנו בגדילים תעשה. י"ל כיון דאיצטרך הך הקישא למשרי כלאים בציצית לא דרשינן בי' נמי הא לאפוקי מכללא דשאר מ"ע שהז"ג דמשמע לן טפי למשרי כלאים בציצית מלחייבי נשים משום דלישנא דקרא משמע הכי לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך מהם והא דאמרינן בערכין כהנים איצטרכי לי' סד"א מאן דאיתא בלא תלבש איתא בגדילים והני כהנים הואיל ואישתרי כלאים לגבייהו אימא לא לחייבו קמ"ל נהי דבעידן עבודה משתרי שלא בעידן עבודה לא אישתרי משמע דאלו אישתרי לגמרי הוי פטורין מהקישא ואמאי נימא דלהתיר כלאים בציצית הוא דאתא לאו קושי' היא דכיון דע"כ הקיש הכתוב להתיר כלאים בציצית וקרא הכי קאמר גדילים תעשה לך מהם א"כ בהדי מאן דאתסרי כלאים משתעי קרא ואי כהנים לא מחייבי בכלאים כלל ממילא פטירי אבל הכא גבי נשים ליכא למימר הכי עכ"ל ובזה מבוארין היטב דברי הריטב"א

השמטה לעיל בדף ג' ע"ב בגמ' בדברינו קודם ד"ה והנה הריטב"א וכו' שהבאתי דברי התוס' מנחות מ"ג ע"א ד"ה ור"ש. שכתבו וה"נ אין להקשות אעתיק בפה דברי התוס' לגמרי] דנידרוש כי היכי דמרבינן גבי אכילת מצה. דהתם שאני דכתיב בחד קרא. ומרהיטת דבריהם נראה דבתרי קראי לא שייך למדרש בכל שישנו. וביד מלאכי אות תס"ז הרבה לתמוה עליהם והביא חבילות חבילות ראיות דגם בתרי קראי דרשינן כל שישנו ע"ש שהניח דבריהם בתימא. ולענ"ד נ' פשוט דכוונת התוס' דגבי מצה דכתיב בחד קרא דהוי הקישא עדיף מהקישא דתפילין משא"כ גבי כלאים דלא הוי רק סמוכין הקישא דתפילין עדיף וכמ"ש וזה ברור וז"ל הריטב"א בעירובין דף צ"ו ע"א ואיכא דקשיא להו ודילמא הא דסברי רבנן שהנשים מניחות תפילין לאו משום דהוי מ"ע שלא הז"ג אלא משום דאיתקש תפילין למזוזה שהנשים חייבות. ונ"ל דהא לא קשיא דהא איתקש תפילין לתלמוד תורה. וכיון דאיכא הקישא הכא והכא אין לנו לסתור הכלל שבידינו דכל מ"ע שהז"ג נשים פטורות. ע"כ אין חיובן אלא שהיא מ"ע שלא