הפלאה שבערכין קלג

הרי המגרש כולו שהוא אלף אמה אינו רשאי לנטוע ולעשותו שדה. וא"כ מאי קמ"ל מתני' מרחיקין את האילן מן העיר נ' אמה. תיפוק לי' שהרי המגרש כולו שהוא אלף אמה אינו רשאי לנטוע בו כלום. ומהדרינן כי קאמר ר"א דאין מגרש שדה לזרעים הוא דאמר. אבל לנטוע בו אילנות לא. קמ"ל במתני' דנ' אמה מיהא הסמוכים לעיר אין לו רשות לנטוע בו כלום כו' אלמא שאני בין אילנות לזרעים וכי אמר ר"א אין עושין מגרש שדה היינו שלא לזרוע בו זרעים כו' אבל לנטוע בו אילנות. כיון דדרכם של בני אדם לנטוע אילנות בחצרותיהם יש לו רשות לנטוע. לפי שאין נטיעות האילנות עושהו שדה. שהרי אפי' בחצרותיהם דרכם של ב"א לנטוע אילנות עכ"ל הר"י בן מיגא"ש. הרי עינינו ראות דהי' לו להר"י בן מיגא"ש גם שם בב"ב. גירסא אחרת. ותירוץ השני בגמרא קאי לאידך לישנא דתני ר"א אמר עושין שדה מגרש אבל לא מגרש שדה. ובחנם כתב הש"ך על בעל הילקוט דאישתמיטתי' הש"ס פ' לא יחפור וזה ברור ולזה נתכוין רש"י שם בב"ב שכתב הכי גרסינן. ולרבנן ורצונו רצוי' לאפוקי גרסת הראשונים וכמובן: והמעיין הישר יראה דלפי גירסת הר"י בן מיגא"ש הא דמסקינן לחלק בין זרעים לאילנות היינו דוקא אליבא דר"א. אבל לרבנן אין חילוק כלל בין אילנות לזרעים. דאל"כ גם אליבא דרבנן מתוקמי מתני' שפיר כאשר דעת לנבון נקל

ומטעם זה נראה דמיאן רש"י בגירסת הראשונים ז"ל. משום דלהך לישנא דר"א סבירא לי' דאין עושין מגרש שדה אין חילוק בין ר"א לרבנן בזה

והנראה אצלי בטעמא דמלתא לפי גירסת הר"י בן מיגא"ש דלא מוקמינן למתני' כרבנן דנחזי אנן דזה ודאי דבערי הלוים דכתיב בהו לא ימכר והיינו שלא ישנה אין חילוק בין אילנות לזרעים דכיון דגזירת הכתוב הוא. מה לי זרעים ומה לי אילנות. והרי בהדיא קאמר ר"ע בסוטה ומדותם מחוץ לעיר וגומ' אלף אמה מגרש. והשאר שדות וכרמים. וע"ז קאי לא ימכר והיינו שלא ישנה. ונאמר גם על הכרמים שהם אילנות. וא"כ כיון דלרבנן אין חילוק בין ערי הלוים לערי ישראל. א"כ אין לנו לחלק בין אילנות לזרעים אבל לר"א דמחלק בין ערי ישראל לבין ערי הלוים לענין דעושין שדה מגרש בערי ישראל. משא"כ בערי הלוים. לפ"ז גם הא דס"ל דאין עושין מגרש שדה בערי ישראל. הוא דוקא זרעים אבל לא אילנות. ולא ילפינן כלל ערי ישראל מערי הלוים. ומשו"ה מוקמינן מתני' דב"ב דוקא לר"א. דלרבנן אין לחלק בין זרעים לאילנות כלל דומיא דערי הלוים. דחד דינא אית להו לערי הישראל עם ערי הלוים וכמ"ש

ובהכי יצא כנוגה צדקו של רבינו הגדול הרמב"ם שלא הזכיר כלל חילוק זה בין אילנות לזרעים. וכבר תמה עליו המל"מ פי"ג מה' שמיטה ה"ה והניח בקושיא. ולמ"ש הנה נכון היטב דהרמב"ם אזיל בשיטת הר"י מיגא"ש רבו. דלא מחלקינן בין אילנות לזרעים רק לר"א. בין לשנוייא קמא בין לשנוייא בתרא. אבל לרבנן אין חילוק בין זרעים לאילנות וכמו שכתבתי וזה ברור

ומה שתמה המל"מ הא דהביא הרמב"ם בפ"י מה' שכנים. משנה זו כצורתה. ואם משנה זו אתיא כר"א. לא הי' לו להביא משנה זו דאינה הלכה ומשנה זו לרבנן אין ליישבה אם לא שנחלק בין זרעים לאילנות ע"ש

ונראה לענ"ד בפשוטו. דהרמב"ם ס"ל כיון דנקט שם הך בבא שם בב"ב בין שאר בבות דקתני התם. דצריך הרחקה. וכולהו בבות התם קאי גם על עירות חוץ לארץ א"כ ס"ל דגם הך בבא דמרחיקין את האילן קאי גם על עירות חוץ לארץ דומיא דאינך. וס"ל דהא דאמר עולא בטעמא דמלתא משום נויי העיר. אע"ג דבח"ל לא חיישינן לנויי העיר כמ"ש הרמב"ן בחידושיו שם. מ"מ האי נויי העיר היינו הא דמרחיקין את האילן כ"ה אמה מן העיר חיישינן גם בחוץ לארץ. משום דהעדר הך נויי הוא כמו היזק לבני העיר מפני שמאפיל לבני העיר. אע"ג דאינו היזק גמור ואינו מאפיל להם לגמרי מ"מ מאפיל להם במקצת ובגדר מזיק הוא. ובירושלמי ב"ב אמרינן להדיא דמשום הכי מרחיקין מפני שמאפיל ע"ש. והא דפריך בגמ' ותיפוק לי' משום דאין עושין שדה מגרש. היינו משום דמתני' סתמא קתני וקאי גם על ערי ארץ ישראל. ובערי א"י לא שייך הך דינא דמרחיקין את האילן כ"ה אמה. דבארץ ישראל אין עושין שדה מגרש. ומשני דמתני' דנקט סתמא ומשמע דמיירי גם בערי א"י אתיא כר"א. אבל לרבנן ליתא באמת האי דינא אלא בח"ל. ומשום