הפלאה שבערכין קלב

פרעון חוב דבתי ערי חומה לפרעון חוב דעלמא. ודימו הך דבתי ערי חומה להאי דרבא לענין גט ועי' צ"ק לפ"ז שפיר הקשו ודו"ק היטב

תוס' ד"ה אשר לוא חומה עי' ט"א מגילה ג' ע"ב ד"ה אשר לו ע"ש

ע"ב גמ' וירושלים מי מיחלט. לכאורה קשה דילמא מתני' אתיא כמ"ד דירושלים נתחלקה לשבטים דבזה תלי' עי' רש"י ד"ה אין הבית חלוט. ונראה דדחיקא לי' לאוקמי' סתמא דמתני' כהאי מ"ד. דסתם מתני' פי"ב דנגעים משנה ד' הוא כמ"ד דירושלים לא נתחלקה ע"ש

רש"י ד"ה ירשתה אתה באותה קדושה כו' עי' כסא דהרסנא סי' ל"ו מ"ש בזה ע"ש

תוס' ד"ה הכי ותימא דלרבא נמי כו' כוונתם דמשמע בסוגיא דלר"י לא הוו תרי ירושלים. וא"כ יפלוג רבא על ר"י ובכולה תלמודא ס"ל לרבא כר"י לבר מתלת ועי' סנהדרין מ"ז ע"ב בתוס' שם

תוס' ד"ה וקדשו פי' לענין מכירת בתי ע"ח כו' עי' רש"י במגילה שפי' גם לענין קריאת מגילה ע"ש ובשבועות דף ט"ז פי' דנ"מ לענין שאין עושין מגרשיהן שדות. ובט"א במגילה שם דחה פי' רש"י במגילה ובשבועות. ומפשטות דברי התוס' הכא משמע כדברי הט"א. ומ"ש הט"א לדחות פרש"י בשבועות כבר קדמו המל"מ פי"ג מה' שמיטה ה"ה ע"ש

בא"ד וא"ת מנלן הא כו' עי' היטב בר"ש פ"א דכלים משנה ז' ובספר באר אברהם פסחים דף ס"ז ע"א ע"ש בא"ד ופרש"י כאן דמקדש לי' בשתי תודות כו' עי' ט"א מגילה דף י' ועי' בשמים ראש סי' קס"ב ועי' כסא דהרסנא שם ע"ש

דף ל"ג ע"א גמרא ל"צ אלא למוכר בית בבתי החצרים ופגע בו יובל בשנה שני' כו' הקשה בצ"ק למה נקט שנה שני' דשנה ראשונה נמי איצטרך ביובל יוצא. דממ"נ דאי לשדה אחוזה מדמית לי' הרי בעי השלמה ואי לבתי ערי חומה מדמית לי' הא אמר ר"ס לעיל דף ל"א ע"ב פגע בו יובל בתוך שנתו דאינו יוצא ע"ש שהניח בצ"ע. ולדידי לק"מ. דהא דאמרינן דנותנין לו כח יפה שבבתים. ונגאלת מיד ואין צריך שתי שנים וא"כ בשנה ראשונה אי מדמות לי' לבתי ערי חומה אכתי לא איחלט לי'. ויש לו כח לגאול מיד ואינו צריך להשלים שתי שנים. אלא דבבתי ערי חומה צריך לתת הדמים שנתן ואינו יוצא ביובל חנם אין כסף. ובבתי חצרים נותנים לו כח יפה שבשדות ויוצא ביובל אין כסף. והפקעתא דמלכא הוא תחת הדמים שנותן בבתי ערי חומה אבל בשנה שני' אי מדמית לי' לבתי ערי חומה. הרי איחלט לי' ואין לו עוד כח לגאול כלל. א"כ תו ליכא כלל כח יפה שבבתים. ולא נשאר רק כח יפה שבשדות דיוצא ביובל והרי בשדה צריך השלמה. והן הן כוונת רש"י בד"ה לכהנים נפקא. דאי פגע בשנה ראשונה לא איצטרך וביובל יצא דכי מדמית לי' לבתי ערי חומה אכתי לא איחלט לי' ונפקא ביובל דהא יש לו כח יפה שבשדות ורצונו רצוי' כמ"ש. והצ"ק כתב בזה דדברי רש"י קשה להולמן דאכתי הוי לי' למנקט שנה ראשונה דאי לשדה מדמית לי' בעי השלמה ולמה שכתבתי הנה נכון ודו"ק היטב. וראיתי בתוספת הרא"ש שבסוף מסכתין שהגיה מה בדברי רש"י הללו ולא עיינתי כעת בדבריו

ע"ב במתני' אמר ר"א כו' אבל בערי ישראל עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה. בצ"ק הגיה בשם הב"ז ומגרש שדה ומחק תיבת לא. ובאמת הכי מוכח בסוגיא דב"ב דף כ"ד ע"ב ע"ש ומ"ש הצ"ק בזה אינם נכונים. וכן הגיה הש"ך בחו"מ סי' קנ"ה ס"ק י"ב. וע"ש שהביא בשם הילקוט פ' בהר שמביא שתי הלשונות במתני'. ר"א אומר עושין שדה מגרש. ומגרש שדה. ואית דתני ר"א אומר עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה. ע"ש. וכתב עליו הש"ך ובעל הילקוט שכתב ואית דתני כו' הי' לפניו נוסחאות הש"ס ומשניות שלנו ואישתמיטתי' הש"ס פ' לא יחפור עכ"ל. ועי' מל"מ פי"ג מה' שמיטה ה"ה שלא זכר שם דברי הש"ך הללו. ולי האיר ד' את עיני ומצאתי בשיטה מקובצת שם בב"ב שכתב בשם הר"י בן מיגא"ש. וזה לשונו לא צריכי אלא לר"א דאמר עושה שדה מגרש. ומגרש שדה. מהו דתימא כיון דעושה מגרש שדה נוטעים אותו אפי' בתוך חמשים אמה קמ"ל כו' ולהך לישנא דאמר ר"א עושים שדה מגרש. אבל לא מגרש שדה