הפלאה שבערכין קלא

ברש"י שם ובתוס' ד"ה לוד ואונו ובד"ה הא ובמהרש"א שם וע"ש מ"ש הט"א שם והגירסא במשנה שבמשניות ואונו דלא כט"א ועי' כתובות דף קי"א ע"ב מלוד לאונו שלשה מילין

גמ' חומה ולא שור איגר. עי' מגילה ג' ע"ב תוס' ד"ה כרך שישב שהקשו דלמה לי קרא תיפק לי' דהוי לי' ישב ולבסוף הוקף ע"ש. ובפ"י הוכיח מזה דלא ס"ל להתוס' שיטת הר"ן דישיבת עכו"ם לא מיקרו ישיבה דאל"כ לא הקשו מידי דאי לאו דממעט להו קרא הוי להו הוקף ולבסוף ישב. דישיבת עכו"ם לא מיקרו ישיבה ע"ש. ואישתמיטתי' דברי התוס' בכתובות דף מ"ה ע"ב ד"ה על פתח ב"ד שכתבו להדיא. דברובה עכו"ם בטלה קדושת חומה ע"ש. וע"כ דהתוס' עדיפא מיני' משני שם במגילה. ויעו"ש בט"א במגילה באריכות דבריו בזה. ומ"ש שם הט"א מסברא דנפשי' דאזלינן בתר רובא ולא זכר דברי התוס' בכתובות הנ"ל שכתבו להדיא כן ע"ש

גמ' אשר לוא חומה. המהרש"א בח"א בסוטה דף ל"א כתב ויש לדקדק גבי אשר לוא חומה מדכתיב באלף למה הוצרכו לדרוש מיני' אע"פ שאין לו עכשיו והי' לו קודם לכן הא איכא לפרש ממש לו בוי"ו אע"ג דכתיב בא' כי הכא גבי לא צר. וי"ל כיון דעיר לשון נקבה הוא הוי לי' למכתב לה בה' יע"ש. ודבריו לא יועילו להא דדרשינן בחולין דף ס"ה ע"א אשר לא כרעים אע"פ שאין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן. ובעיקר קושית המהרש"א כבר עמדו בזה בתוס' שם בחולין בד"ה אע"פ שאין לו עכשיו ע"ש. ועי' ט"א מגילה ע"ב. ועי' רמב"ם פי"ב מה' שמיטה הט"ו ע"ש בכ"מ ודו"ק

שם תוס' ד"ה מדאיצטריך כו' וא"ת הא דתנן בפ' מי שאחזו כו' ע"ש. הנה בתוס' גיטין ע"א גם שם הקשו כל קושיות התוס' הכא. אולם שם נקטו סדר קושיתם באופן אחר ע"ש. והנראה לי בהמשך וקישור דבריהם כאן. ע"פ מ"ש בחידושי הרשב"א שם בגיטין וז"ל. וכיון שכן נצטרך לפרש דכשאמר לה לאשה ע"מ שתתני לי מאתים זוז. אינו תולה קבלת המעות בדעת עצמו אלא בדעת האשה הוא תולה שכל זמן שהיא תרצה לתת יהא הוא מוכן לקבלם והלכך הוי לי' כמו שהוא חייב בקבלתם ומשו"ה איצטרך למילף מדהלל דנתינת בע"כ אף בכה"ג לא שמי' נתינה עכ"ל. ועי' תוס' שם שרמזו לזה בקיצור

ועפ"ז יתבאר המשך דבריהם הכא. דבל"ז הוי מוקמינן הא דאמר רבא הכא דנתינה בע"כ לא שמי' נתינה היינו בתולה בדעת עצמו קבלת המעות. והא דאמר רשב"ג פ' מי שאחזו. דנתינה בע"כ שמי' נתינה היינו בתולה בדעת האשה וא"כ לק"מ. אבל למ"ש דע"כ הא דיליף רבא מתקנת הלל היינו באופן שתולה בדעת האשה. דאל"כ לא הי' צריך למילף מתקנת הלל. לפ"ז שפיר הקשו מפ' מי שאחזו

וזה לשון התוס' בגיטין שם. וא"ה בבתי ערי חומה דהוי כפרעון החוב דעליו לקבלם. פשיטא דהוי פרעון כדאמרינן הלוהו בישוב לא יחזיר לו במדבר משמע דבישוב יחזיר לו אפי' בע"כ כו' ומה איצטרך הלל לתקן כו' ע"ש. והמעיין בתשובת הרשב"א ח"ב סי' רכ"ט. מבואר להדיא דס"ל דפרעון חוב לא מהני שיתן המעות לב"ד שכתב שם ולא עוד אלא אפי' נתן ליד ב"ד לא יצא ידי תנאו עד שיתן לידו ממש או ליד שלוחו כו' תדע שאם אין אתה אומר כן תקנת הלל למה לי האידנא נמי הכין הוא ואפי' בעלמא יעו"ש היטב וכן מבואר בש"ך חו"מ סי' ע"ד ס"ק ט' דרק מצד המנהג מהני שלא בפניו. ולא מצד הדין. ודלא כמ"ש התומים שם. וע"ש בנתיבות ולפ"ז לק"מ קושית התוס' דשפיר איצטרך לי' להלל לתקן דאפי' שלא בפניו מהני. ורבא יליף מזה בפניו לענין גט דנתינה בע"כ לא שמי' נתינה דרבא ס"ל דבפניו לענין גט הוו כמו שלא בפניו לענין פריעת חוב דאי נתינה בע"כ שמי' נתינה הוי מהני בפריעת חוב גם שלא בפניו כשיתן ליד ב"ד. ומדאיצטרך לי' הלל לתקן דמהני שלא בפניו ש"מ דנתינה בע"כ לא שמי' נתינה. וא"כ לענין גט לא מהני נתינה בע"כ גם בפניו. דרק בפריעת חוב יש חילוק בין בפניו לשלא בפניו. אבל לא לענין גט. ור"פ ס"ל דבפניו אין חילק בין גט ובין חוב דבכל מקום בפניו הוי נתינה בע"כ שמי' נתינה. ורק שלא בפניו לא מהני נתינה בע"כ בכל מקום. ותיקן הלל דמהני שלא בפניו לענין בתי ערי חומה אבל לא בעלמא ודו"ק. ולפ"ז לק"מ קושית התוס' למה הי' לו ללוקח להטמין. וגם מה שהקשו היכא יליף רבא לענין בפניו מתקנת הלל שלא בפניו לק"מ. אבל למ"ש תחילה לחלק בין