הפלאה שבערכין קל

ליום ע"ש בפי' המשנה להרמב"ם מזה הכריחו רש"י והרמב"ם דמיירי לענין בכורות ודו"ק

אמנם מ"ש רש"י ומוזהר להקריבן בתוך שנתו דמשמע דמיירי בבכור תם הוא תמוה דהא מסקינן בר"ה דף ו' ע"ב דלכ"ע בבכור תם מונין משעת הרצאה ע"ש. וא"כ היכא קאמר כיון שהגיע יום אחד באדר עלתה לו שנה. הא לא כלתה לו שנה עד ח' באדר ואי מיירי בקדשים א"ש דבקדשים מנינן משעה שנולד עי' לעיל י"ח ע"ב תוס' ד"ה שנתו] וע"כ אי לענין בכורות מיירי צ"ל דמיירי בבכור בע"מ. ונודע שכלו לו חדשיו. יעו"ש בר"ה: הנ"ל ומדברי הרמב"ם בפ"א מה' בכורות הנ"ל משמע דמיירי לענין בעל מום מדהביא הך דינא אחר שביאר תחילה דינו דבעל מום ע"ש וכן משמע להדיא בטור יו"ד סוף סי' ש"ו דלענין בעל מום איירי ע"ש בב"י ודו"ק. שוב מצאתי בירוש' פ"ק דר"ה סוף ה"א דכמה אמוראי ס"ל שם דמנינן גם לבכור תם משעה שנולד. יעו"ש. ומדסתם ר"א בר ממל ולא הזכיר כלל דמיירי בבע"מ וכלו לו חדשיו משמע לי' לרש"י דמיירי בתם. וס"ל באמת כהך מ"ד דגם בתם מנינן לו משעה שנולד כן נראה לי ועי' רי"ט אלגזי פ' רביעי מה' בכורות ודו"ק

ודע דבהרמב"ם בפ"א מה' מעשה הקרבנות לא ראיתי שהביא דבקדשים אם נתעברה השנה נתעברה לו. ובה' בכורות הביא לענין בכור הא דנתעברה השנה ולא ידעתי למה

שם במתני' בראשונה הי' נטמן כו'. עי' קצה"ח סי' נ"ה מ"ש ביישוב קושית האגודה. וכבר קדמו המ"א בסי' ק"ח ס"ק י"א ע"ש ועי' יו"ד סי' רל"ב בט"ז ס"ק י"ט ובחתם סופר חחו"מ סי' מ"ב

תוס' ד"ה התקין הלל כו' וקשה לפרש"י כו' לכאורה עדיפא הוי להו להקשות מהא דקאמרינן לקמן ל"ב ע"ב דבימי עזרא קדשו ערי חומה. נראה דלרש"י לשיטתו לק"מ דרש"י ס"ל דגם בזמן הזה נוהג דין בתי ערי חומה לענין שלוח מחנות עי' ברכות ה' ע"ב תוס' ד"ה הא לן וע"ש חידושי הרשב"א ועי' מנ"מ פ"י מה' שמיטה ה"ט יעו"ש. והנה בחידושי הרשב"א בגיטין פ' השולח תירץ קושית התוס' דהא דנהגו בתי ערי חומה היינו מדרבנן. ובפ"י שם כתב ואפשר דר"ת סובר דלא שייך לומר דבתי ע"ח נוהג מדרבנן מדאמרינן דבתי ע"ח רבית גמור הוא אלא שהתירה התורה. וא"כ לא הוי מתקני מילתא דאית בה איסור רבית דאורייתא יעו"ש. ותמיהני הא לר"ת ס"ל דהא דאמרינן דהוי רבית גמורה היינו מדרבנן כמבואר לעיל ע"א תוס' ד"ה והתניא ודברי התוס' הכא מדוקדקין מאד לפ"ז. דהקשו מזה לפרש"י. וכוונתם דלרש"י לשיטתו דכתבו לעיל אליבי' הא דאמרינן דהוי רבית גמורה היינו מדאורייתא. לשיטתו ע"כ ליכא למימר דבתי ע"ח נוהג מדרבנן וכמ"ש הפ"י. אבל בתוס' בגיטין ששם הוכיח ר"ת מזה שיטתו דיובל נוהג בבית שני אינם מדוקדקין. דלר"ת לשיטתו אינו מוכח מזה מידי דדילמא הי' נוהג מדרבנן וכמ"ש הרשב"א. ואין ליישב שיטת רש"י דרבא מסיק דפליגי ברבית ע"מ להחזיר ורבית ע"מ להחזיר לכ"ע הוי רק מדרבנן. וא"כ הא דקאמרינן דהוי רבית גמור היינו מדרבנן. הא ליתא דדברי רש"י בגיטין אליבא דאביי סובב הולך. ואביי הא מוקי פלוגתייהו הכא בצד אחד ברבית וזה פשוט ועי' תשובת ריב"ש סי' שע"ה יעו"ש היטב. ודע דמה דפשיטא להו להתוס'. דבבית שני לא הי' נוהג אף מדרבנן וכן משמע לקמן בשמעתין ועי' חידושי רשב"א בגיטין ובפ"י שם. הנה ביוסיפון ליהודים מבואר דהי' נוהג יובל בזמן מלכות חשמונאי עיין שם

בא"ד אמר ר"ח מלמד שכולן שפחה חרופה בעלו וכו' בספר תפארת יעקב על מסכת גיטין העיר. דהא רש"י פי' להדיא דעבד עברי לאו דוק רק לכל ישראל ג"כ הוי שפחה חרופה וכבר קדמו הרשב"א שם. ומ"ש התפארת יעקב דזה דוקא למ"ד דחצי' שפחה וחצי' ב"ח תפסו בה קידושין. אבל למ"ד דלא תפסי הוי דוקא ע"ע. וא"כ הוכחת התוס' הוא למ"ד דלא תפסי ע"ש הא ליתא. דמרא דהך שמעתא דכולן שפחה חרופה בעלו הוא ר"ח. ואיהו ס"ל בגיטין מ"ג ע"א דתפסי בה קידושין וכן הוא בחידושי הרשב"א ע"ש

בא"ד כדאמרינן לקמן שמנו יובלות. ר"ל דאמרינן לקמן שירמי' החזירן אע"ג שבודאי כולן לא חזרו ועי' תוס' גיטין וחידושי הרשב"א שם. ובהגהת ר"ב רנשבורג לא דק בזה

דף ל"ב ע"א במתני' ואונה וירושלים. עי' מגילה דף ד' ע"א