הפלאה שבערכין קכו

לכהנים] ואין זה כדאי דעולא תלמיד הוי לגבי דרב ואין הלכה כתלמיד במקום הרב. עי' יד מלאכי סי' קס"ז שהאריך להוכיח דדעת הרמב"ם דהלכה כבתראי אף באמוראי קדמאי ואפי' תלמיד במקום הרב ע"ש שהביא כן בשם הכ"מ בכמה מקומות ומהתימא עליו שלא העיר על הכ"מ שדבריו סותרים למ"ש כאן. והנה הרא"ש פסק כר' ישמעאל דס"ל כר"י בן בתירה כמ"ש המל"מ פ"א מה' בכורות ה"ד. ולשיטתו אזיל דאיהו ס"ל באמוראי קדמאי אין הלכה כתלמיד במקום הרב כמו שהוכיח במישור ביד מלאכי שם. ועי' שם סי' קס"ט וזה ברור ועי' ביאור הגר"א יו"ד סי' ש"ו ע"ש ועי' ריב"ש סי' קע"א ע"ש ודו"ק

ועיין טו"א בר"ה בחידושיו לדף ד' ע"א ד"ה וחכמים שכתב דהרמב"ם פסק דסתם חרמים לב"ה ע"ש והוא ללא אמת

[השמטה לדלעיל בדף כ"ח לענין הפקר על טובת הנאה. עיין עוד במהרי"ט בה"י וזה לשונו ולשיטת רש"י דלא הוי רק מדרבנן בודאי לק"מ ואף לשיטת התוס' הוא רק מטעם חיוב ע"ש היטב וזה לא שייך בהפקר וראוי להאריך בזה)

דף כ"ט ע"א גמ' ה"ק למאי דאפכיתו ותניתו כו' כעין זה בב"ק דף צ"ו ע"ב ועי' תוס' שבת דף קמ"ג ע"ב ד"ה ר"י ע"ש

גמ' כשמואל דאמר הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה כו' הא דנקט שמואל שוה פרוטה ולא נקט שחיללו על פרוטה עי' היטב בהפלאה בחידושיו לכתובות דף ק' ע"ב בד"ה אמר רשב"ג ב"ד שמכרו שוה מאתים ע"ש היטב כי דבריו נכונים. ועי' רש"י קידושין י"א ע"ב שציין שחללו על הפרוטה ועי' רש"י בכורות דף נ' ע"ב ע"ש

רש"י ד"ה כתיב בע"ע כי טוב לו עמך. וכתיב בגר תושב עמך ישב דלא תסגיר כו' בגר תושב משתעי דהכי מוקמינן לה במסכת גיטין וכתיב בתרי' עמך ישב עכ"ל. נראה דהי' לו לרש"י גירסא אחרת בגמ' דילפינן הג"ש עמך עמך. מדלא זכר רש"י כלל קרא דבטוב לו כו'

והנה המעיין בגיטין דף מ"ה יראה דמוקמינן הך קרא דלא תסגיר עבד אל אדוניו במסקנא בעבד שברח מארץ לח"ל ולא בגר תושב א"ש. וזה תמוה. ונראה דהא דמסקינן בגיטין דקרא עיירי בעבד שברח מח"ל לארץ היינו דעיקר קרא בהכי איירי אבל מ"מ מיירי גם בגר תושב. וכן מבואר להדיא בספרי פ' תצא פיסקא רנ"ט לא תסגיר עבד אל אדוניו מכאן אמרו המוכר עבדו לעובד כוכבים או לחוץ לארץ יצא בן חורין [עי' מל"מ פ"ח מה' עבדים] אשר ינצל אליך מעם אדוניו לרבות גר תושב ע"ש. ובזה מיושב קושית הפ"י בגיטין שם שהקשה על הרמב"ם דבפ"ח מהלכות עבדים נקט דלא תסגיר לעבד שברח כו' ובפ"י מה' עכו"ם נקט קרא לגר תושב ולמ"ש הרמב"ם סמך אהך דתנינן בספרי ואהאי דשמעתין. והנה כעת ראיתי במיני תרגימא להגאון רי"ף בפ' כי תצא שהאריך בענין זה והשיג על המל"מ. ולפי דבריו יש לפקפק במ"ש ויש לעיין בזה]. ומ"ש רש"י דמ"מ לתרווייהו קשיא עי' היטב בלח"מ פ"ח מה' ערכין הי"א ע"ש

תוס' ד"ה שקול וא"ת כו' הראב"ד בפ"ח מה ערכין ה"ח כתב לתרץ קושית התוס' דהא דאמרינן בע"ז אין מחרימין כו' כשאינו רוצה לפדותן אבל אם ירצה לפדותן הרשות בידו וע"ש בלח"מ שכתב שם לתירוץ התוס' דעובדא דר"י במקרקעי הוי דלא הי' גורסין בגמ' במקרקעי נמי הוי דלפי גירסתנו אין מקום לתירוצם. דעובדא דר"י הוי בין מקרקעי בין מטלטלי. ובמאכת"ר אישתמיטתי' לי' דברי התוס' בבכורות דף נ"ג תוס' ד"ה ואין מחרימין שכתבו ואע"ג דקאמר הא מעשה דפומבדיתא במקרקעי נמי הוי משמע מדקאמר נמי דהוי במקרקעי ובמטלטלי. מ"מ לא התיר אלא המקרקע לבד. וכש"כ דניחא השתא דמכח זה פשיטא לי' להש"ס דבקרקעי נמי הוי עובדא. דאי לא הוי התם אלא מטלטלי לא הוי שרי להו עכ"ל. ועי' תשובת הריב"ש סי' קע"א ע"ש היטב וצ"ע. ועי' ילקוט פ' בהר דהשמיט תיבת נמי ע"ש]

גמ' שמצוה להקדישו. עי' מל"מ פ"א מה' בכורות ה"ד שהקשה מחולין דף קל"ז דאמרינן נתנו בפני כהן בקדושה כו' משמע דס"ל לסתמא דתלמודא דבכור א"צ להקדישו והניח בצ"ע. ויש לדחות דכוונת הגמ' דגיזה דמי' טפי לבכור. דבכור קדוש מאליו אלא דמצוה להקדישו ועי' ב"מ ו' ע"ב וכן גיזה א"צ להקדישו כלל. משא"כ במעשר דעיקר קדושתו הוא ע"י מה שמקדישו בשבט. ועי' בכורות דף כ"א דאמרינן ג"כ אדיליף