הפלאה שבערכין קכה

ימכר הוא. א"כ הוי כמו דכתיב בהדיא גבי מעשר לא ימכר. וכל מה דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני. והשמיענו בזה. דלא נימא כיון דאינו מפורש להדיא לא תעביד על איסור מכירה. לא אמרינן בזה אי עביד לא מהני. ובאמת לאינך אמוראי דילפי בבכורות שם איסור מכירה במעשר מג"ש לא אמרינן בזה אי עביד לא מהני. כמ"ש האחרונים דדבר דילפינן בי"ג מדות אע"ג דאיסורו מדאורייתא מ"מ כיון דאינו מפורש איסורו בתורה לא אמרינן בזה אי עביד לא מהני עי' עליהם ועי' שער משפט סי' ל"ט ס"ק ב'

הגה"ה ועיין בפסחים בדף פ"א ע"ב לענין אין למדין קו"ח מהלכה אבל ג"ש ילפינן א"כ מוכח דג"ש הוי כמו שכתוב בהדיא ע"כ צ"ע דברי הפנים. עד כאן הגה"ה מהרב דלוקניק]. זה אשמעינן הרמב"ם דלרב אשי דלא יגאל דמעשר לא ימכר הוא הוי כמפורש איסור בתורה. וע"ז כתב ולפיכך אינו לוקה רצונו רצוי' מאחר דאיסור מכירה גבי מעשר בהמה נכלל בלא יגאל. וזה שנאמר לא יגאל אף איסור מכירה במשמע. ולא מהני מעשיו כמו כל הני דמייחד בהו לאו על מכירה משום דלא יגאל אף איסור מכירה כולל. וא"כ הוי לאו שבכללות ואין לוקין עליו כמוכר חרמי כהנים דלוקין עליה במכירה אף שלא קנה לוקח משום דעבר אמימרא דרחמנא כרבא. וכמוכר יפת תואר דלוקין עליה וכמ"ש להדיא במנין המצות. שאני התם דגבי חרמי כהנים כתיב להדיא לא ימכר ולא יגאל. וכן גבי יפת תואר נמי כתיב לא תמכרנה משו"ה שפיר לוקין. אבל הכא דאיסור מכירה נכלל בלא יגאל הוי לאו שבכללות. ובזה אפי' רבא מודה דאין לוקין דהא רבא גופי' ס"ל דאין לוקין על לאו שבכללות. לגירסת הרמב"ם בפסחים ע"ש בכ"מ בה' סנהדרין הנ"ל. אבל על הגאולה גם במעשר בהמה כיון דפשטות הקרא איירי בגאולה ובהדיא כתיב לא יגאל לוקין שפיר. כמ"ש המ"מ פ"א מה' איסורי ביאה הכ"ג ע"ש היטב ועי' פסחים מ"א ע"א בתוס' שם. רק איסור מכירה דהוא נכלל בלא יגאל אין לוקין עליו משום דהוי לאו שבכללות. וכ"ז הוא רק לרב אשי דס"ל דלא יגאל דמעשר לא ימכר הוא. אבל לאינך אמוראי דילפי איסור מכירה במעשר בהמה מג"ש שפיר לוקין גם על המכירה כמו בחרמי כהנים. וכאשר דעת לנבון נקל. ובזה מיושב קושית המל"מ מזבחים דף ט'. דאמרינן למאי נ"מ למילקא עלייהו בלא יגאל. דבאמת על הגאולה לוקין שפיר דפשטות הקרא בגאולה כתיב וכמ"ש. רק במכירה כתב הרמב"ם דאין לוקין ומטעם שכתבתי. ובלח"מ שם ה' בכורות הביא דברי התוס' בתמורה דכתבו להדיא גבי מעשר בהמה דלוקין לרבא. אכן התוס' נקטו שם בדקדוק לשונם. פדה מעשר בהמה ובפדיון גם הרמב"ם מודה כמ"ש ודו"ק

ועיין במל"מ ריש פי"א מה' שמיטה שתמה על החינוך דכתב דלדעת הרמב"ם לוקין שניהם אם עברו ומכרו לצמיתות. וכן נראה מדברי הרמב"ן בספר המצות ל"ת רכ"ז שלדעת הרמב"ם לוקין ע"ז. ותמה המל"מ כיון דלא הועילו מעשיו למה ילקה כמ"ש בה' בכורות. ולמ"ש שאני התם דכתיב להדיא והארץ לא תמכר לצמיתות ומשו"ה לוקין שם על המכירה. אמנם דלפ"ז צ"ע מדוע לא מני הרמב"ם בפי"ט מה' סנהדרין במנין הלוקין כל הני לאוין דלמ"ש לקי עלייהו ויש ליישב ובלא"ה יש ויש כמה דברים שלא מנה אותם הרמב"ם ועי' מל"מ שם ובדרך מצותיך מ"ש בזה ע"ש

שם במתני' שחל על ק"ק ועל קדשים קלים. הנה במקור חיים ה' פסח סי' תל"א השיג מסוגיין על הש"א שכתב כיון דט"ה לאו ממון לא מצי לבטל. הא בשמעתין מבואר דיכול להקדיש ולהחרים הט"ה שיש לו בקדשים וא"כ מכש"כ שיכול להפקיר ולבטל ע"ש. ואישטמיטתי' מ"ש המהרי"ט ח"ב סי' ה' וזה לשונו שם. והא דתנן בערכין מחרים אדם בין ק"ק כו' אלמא ט"ה חל הקדש עליה. התם מפיק לה מקראי דכתיב כל חרם קדש קדשים לד' לאמר שהן חלין על הקדשים כו' ואדרבא דוק מיני' דאי לאו קרא לא הי' ההקדש חל עליהן. אע"פ שהי' לו בהן ט"ה. וכ"ת נילף מיני' הקדש שאני ע"ש. ועי' היטב בב"ק פ"ט דאמרינן שם ט"ה מילי נינהו ומילי לא משתעבדי ע"ש היטב ועי' מל"מ פ"ו מה' ערכין הי"ב ע"ש

דף כ"ט ע"א אמר רב הלכה כר"י בן בתירה הרמב"ם פ"ו מה' ערכין פ"א פסק דסתם חרמים לכהנים וכתב הכ"מ ואפשר דטעמו משום דעולא סבר כרבנן. [עי' מל"מ שם שנדחק להוכיח דעולא כרבנן ס"ל ולא ידעתי הא בהדיא אמרינן הכא אלמא קסבר עולא סתם חרמים