הפלאה שבערכין קכד

בה"ז. אבל קרקע או מטלטלין של כהנים ולוים אינן מחרימין אותן כו' משמע דוקא קרקע שלהן אבל שדה חרמו יכול להחרים ע"ש היטב. וצ"ל לשיטתו אע"ג דבברייתא נקט כהן שהקדיש שדה חרמו ה"ה שהחרים שדה חרמו. והלח"מ כתב בפשיטות דאין קפידא בזה בין הקדיש להחרים ולא הרגיש בכל מ"ש והדבר צריך תלמוד. ודע שלשון הרמב"ם שכתב כהן שהיתה לו שדה חרם שזכה בה אחר היובל. לא הבינותי דמה ענין יובל לשדה חרם. הא שדה חרם זכה בה הכהן מיד. והכי הוי לי' למימר שדה חרם או שדה שזכה בה אחר היובל ולא ידעתי כעת ביאור לשונו הטהור

ע"ב גמרא הא מני ר"י בנו של ר"י בן ברוקה היא כו' עי' טו"א ר"ה דף ח' מה שהקשה מהך דשמעתין אהא דאמרינן התם דאפי' לר"י שדות אינן חוזרות עד יו"כ ע"ש וכבר קדמו המל"מ פ"ד מה' ערכין הכ"ד ע"ש שביאר סוגיין על נכון. ודע דמ"ש המל"מ שם בסוף דבריו שלא ידע פי' הירושלמי סוף סוכה עי' פי' הירושלמי על דרך אמת בתשובת חכ"צ סי' קכ"ב ועי' מרכבת המשנה ריש קונטרס ברכות בחשבון

מתני' חרמי כהנים אין להם פדיון פרש"י שנאמר לא ימכר ולא יגאל. הרמב"ם פ"ו מה' בכורות ה"ה כתב וזה לשונו מעשר בהמה אסור למוכרו כשהוא תמים שנאמר בו לא יגאל. מפי השמועה למדו זה שנאמר לא יגאל אף איסור מכירה במשמע שאינו נגאל ואינו נמכר כלל נראה לי שהמוכר מעשר לא עשה כלום ולא קנה לוקח. ולפיכך אינו לוקה כמוכר חרמי כהנים שלא קנה לוקח וכמוכר יפת תואר כמו שנתבאר במקומו עכ"ל

והנה בלח"מ תמה שם הא קיימ"ל כרבא בתמורה דף ד' ע"ב דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני והא דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא ע"ש שהעלה מכח זה דהרמב"ם פוסק כאביי והאריך בזה. והדוחק בזה מבואר זולת זה מבואר מכמה מקומות דהרמב"ם פוסק כרבא כמו שהאריכו הרבנים האחרונים

והנה זה רבות בשנים כד הוינא טלי' אמרתי בזה מלתא חדתא. דלכאורה דברי הרמב"ם תמוהים דמבואר מדבריו דזה ודאי פשיטא לי' דאם עבר וגאלה דלא מהני מעשיו ואינו לוקה. ובהדיא אמרינן בזבחים דף ט' ע"א למאי נ"מ למילקא עלי' בלא יגאל ע"ש וכבר עמד בזה המל"מ שם והניח בצ"ע. ועוד הקשה המל"מ דבמנין המצות מל"ת סי' רמ"ג כתב להדיא שמוכר יפת תואר לוקה היפך ממ"ש כאן. ועוד יפלא שכתב כמו שיתבאר במקומו ובאמת בה' ערכין פ"א ה"ד לענין מוכר חרמי כהנים לא זכר כלל אם מהני מעשיו אם לא. ולא ביאר לנו שם דאין לוקין על לאו זה. וכן בפ"ח מה' מלכים ה"ו דכתב שם דלא מהני מעשיו מ"מ לא ביאר לנו שם דאין לוקין על לאו זה. ומדוע בחר הרמב"ם להודיענו דאין לוקין על המכירה. דוקא הכא במעשר בהמה. ומזה נלמד בכל מקום הלא דבר הוא. ועי' רמב"ם בפ"ד מה' עבדים ה"י שגם שם לא ביאר הרמב"ם דאין לוקין על לאו לעם נכרי לא ימשול למכרה משום דלא מהני מעשיו כמ"ש. וגם לענין פדיון לא זכר הרמב"ם בשום מקום דלא מהני מעשיו ושאין לוקין על לאו זה. לא בחרמי כהנים בה' ערכין ולא הכא במעשר בהמה. ולא בבכור בה' בכורות פ"א הי"ז ע"ש. ותו יש לתת לב כיון דכבר השמיענו הכא דלא מהני מעשיו במכירת מעשר בהמה. ודין אחד למכירה עם פדיון. א"כ פשיטא דאינו לוקה כמו בפדיון דפשיטא לי' דאינו לוקה ולא איכפל להשמיענו בשום מקום דאין לוקין על הגאולה עוד יש להבין מ"ש הרמב"ם דנראה דלא מהני מעשיו במכירה. פשיטא ומ"ש מגאולה דלא מהני מעשיו כמבואר בסוגיא דתמורה ע"ש היטב

על כן לולא דמסתפינא הייתי מעמיס כוונה אחרת בדברי הרמב"ם. דבאמת ס"ל להרמב"ם בכל הני לאווין דלקי אע"ג דלא אהני מעשיו משום דעבר אמימרא דרחמנא. וכן בפדיון מעשר בהמה לקי אע"ג דלא אהני מעשיו. רק לענין מכירה דכתב לעיל. דמפי השמועה למדו דזה שנאמר לא יגאל אף איסור מכירה במשמע. ונכלל איסור מכירה בלאו דלא יגאל. א"כ הוי לאו שבכללות. ולשיטתו אזיל בפי"ח מה' סנהדרין ה"ג דפוסק דאין לוקין על לאו שבכללות ע"ש. ושיעור והמשך דברי הרמב"ם כך הם. דמתחילה כתב דמפי השמועה למדו דזה שנאמר לא יגאל אף איסור מכירה במשמע. והיינו כרב אשי בבכורות ל"ב ע"ב דאמר שם לא יגאל דמעשר לא ימכר הוא ע"ש. ואח"כ כתב דנראה לו דלא מהני מעשיו. והיינו כיון דלא יגאל דמעשר לא