הפלאה שבערכין קכב

דף פ"א בכורות א' י"ד ע"ש. ועי' פסחים דף כ' ע"ב וביומא ס"ו ע"א דאמרינן ותקלה עצמה תנאי היא. וא"כ מאי פריך הכא אומרין והתני' כופין דילמא תנא דמתני' ס"ל דלא חיישינן לתקלה ומשו"ה אין כופין ותנא דברייתא ס"ל דחיישינן לתקלה ומש"ה כופין כמ"ש התוס'. ואולי דהכא לכ"ע חיישינן לתקלה דכל העולם וזה שדקדקו התוס' אם יהנה העולם ממנה ועיין

ובהאי ענינא אמרתי מכבר ליישב דברי רש"י בב"מ ד' צ' ע"א שהביא שם בגדולי תרומה שני הטעמים משום תרומה טהורה ביד ישראל ומשום תרומה טמאה ביד כהן. ולכאורה יפלא דהא בשבת י"ז ע"ב דוחה רבא להך טעמא דר' חנניא ומסיק דטעמא משום תרומה טמאה ביד כהן ומשום תקלה ומדוע זה הביא רש"י טעמא דאידחי וביותר תמוה דברי רש"י בפסחים דף ל"ד ע"א דלא נקט רק טעמא דר"ח שלא להפסיד את הכהנים. ואמרתי בזה ע"פ מה דמבואר בפסחים דף כ' ע"ב לשיטת רש"י דאליבי' דר"י בר' יוסי ס"ל לב"ש דחיישינן לתקלה ולבנו דורו דאמרו לו דאין הכרעה שלישית מכרעת לא חיישי ב"ש לתקלה. ולפ"ז ע"כ טעמא דרבא משום תקלה לא אזיל רק אליבא דר"י בר"י דהנך י"ח דבר ב"ש גזרו אבל לבנו דורו דקיימ"ל כוותייהו ע"כ טעמא דגדולי תרומה כר"ח דלדידהו לית להו לב"ש תקלה ועי' בכ"מ פי"ב מה' תרומות הי"ב בשם הר"י קורקוס משו"ה נקט רש"י טעמא דר"ח לעיקר אבל הרמב"ם דאיהו פוסק שם דחיישינן לתקלה וס"ל כשיטת התוס' שם שפיר נקט טעמא דרבא

הגה"ה ולענ"ד דבריו רק לחידודא כיון דרבא מדחה דברי ר' חנניא א"א לומר דלבנו דורו כר"ח וגם היאך יאמר דרבא אזיל לא אליבא דהילכתא ועוד ע"כ מוכרח כחילוק התוס' בשבת דף י"ז ע"ב תד"ה דילמא דהכא אפי' ב"ה מודה דחייש לתקלה דו"ק בתוס' [ע"כ הגה"ה מחרב דלוקניק]

ע"ב גמרא תניא נמי הכא חזרו כולן כאחד משלשין ביניהם. עי' פרש"י ולהרמב"ם שיטה אחרת בזה עי' בפ"ח מה' ערכין ה"ד ובשיטתו אזיל הרע"ב ע"ש. ודברי הכ"מ ביישוב דעת הרמב"ם שם מוכרחין דלפום ה"א ע"כ הא דאמר ר"ח משלשין ביניהן הוא כמו שפי' רש"י דליכא למימר כפי' הרמב"ם דנותנין בשוה א"כ מאי קאמר אבל אין בן מ' עומד במקומו משלשין ביניהן והיינו שיתנו בשוה זה עשר וזה עשר. א"כ מאי נ"מ בזה הא אם בן מ' עומד במקומו נותן ג"כ עשרה. ועתה שאין בן מ' עומד במקומו נותן ג"כ עשרה. ומאי נ"מ במאי דקאמר משלשין ביניהן אלא ע"כ דלפום ה"א זו גם הרמב"ם מודה דצריך לפרש כמו שפי' רש"י ודו"ק

גמ' דאמר בעלים פרוטה ולא דק. להרמב"ם יש לו בזה שיטה אחרת בסוגיין בפ"ח מה' ערכין ה"ה וע"ש בלח"מ שהאריך ולא עיינתי בזה כעת

רש"י ד"ה דאמר בעלים ברישא דינר כו' חושבנא דקרן וחומש לכ"ה דינר עכ"ל נראה דרש"י לא דק למחשב חומשא דדינר. דהא גם על הדינר צריך להוסיף חומש. וכן למאי דמסקינן דאמר בעלים פרוטה צריך ליתן גם חומשא של פרוטה וכן מבואר להדיא בראב"ד פ"ח מה' ערכין ה"ה ע"ש וזה ברור

גמ' וליתני' גבי קולי ב"ש כו' אע"ג דהך פלוגתא דב"ש וב"ה לא נישנית במשנה רק בברייתא מ"מ פריך דליתני במס' עדיות גבי קולי ב"ש וחומרי ב"ה משום דבפ"ה דעדיות סוף משנה א' קתני גבי ששה דברים מקולי ב"ש וחומרי ב"ה החמת ב"ש אומרים צוררה עומדת כו' ובמשנה בפ' כ"ו דכלים מבואר דכולהו תנאי ס"ל דב"ה לקולא ומתני' דעדיות אתיא כת"ק דתוספתא וכמ"ש שם הראב"ד במסכת עדיות וע"ש בתוי"ט. הרי דקתני בעדיות מה דלא קתני במתני' ושפיר פריך הכא. וכן פרכינן בזבחים דף ל"ח ע"ב ובבכורות דף ל' ע"ב וביומא דף פ' ע"א דליתני גבי קולי ב"ש כו' מברייתא ע"ש. ומהר"ם בן חביב בספרו תוספת יו"כ כתב שם ביומא וז"ל אבל כשהיא ברייתא כי הך דיומא [ולא זכר בעיני כל הני דלעיל] קשה בעיני דלפרך עלה דליתני' במסכת עדיות דכל הני דתני התם מקולי ב"ש הם משניות שנויות במקומן כמו שיראה המעיין ואם ר' לא שנה במשנתו בדוכתי' היכי נפרוך דנתני' במס' עדיות ונשאר בקושיא והדבר הוא כמ"ש

דף כ"ח ע"א גמרא אבל שדה סגיא לי' בדיסתורן כו' כתב בספר ק"א ויש לדקדק לא לכתוב אלא משדה ואנא אמינא ומה גבי שדה דסגי לי' בדיסתורן לא אחרמינהו כולה. ומכש"כ גבי אדם. ונדחק בזה ולא ראה גירסת הילקוט המובא בהגהת הגאון רי"ף ואי אשמעינן שדה משום דחיותא