הפלאה שבערכין קכ

אמנם הא לק"מ דהאי ברייתא ע"כ אתיא כר' אליעזר ולא כר"מ כמ"ש התוס' בקידושין דף ט' ע"א ד"ה כתב ע"ש ולר"א לשיטתו מתנה כמכר כמבואר בבכורות שם. עכ"פ מבואר משם דאי כתב לו בלשון מתנה מהני לענין יפוי כח מתנה א"כ הכא הרי ירית טובא לענין שיכול למכור לעולם באופן שיכתוב לו בלשון מתנה לייפות כוחו שלא יחזור ביובל והיא קושי' גדולה למעיין הישר

שוב הגיע לידי ספר תפארת יעקב על מסכת גיטין וראיתי שם שהקשה למאי דקיימ"ל המוכר שדהו לס' שנין אינה יוצאת ביובל. א"כ פשיטא דירית טובא דבתורת מכירה לא הי' יכול למכור טפי ממה שיש לו דהיינו עד היובל. אבל השתא שמת שנפל לו בירושה יכול למוכרה לס' שנין כיון שהיא שלו והוי שפיר שדה אחוזתו. ותירץ כיון דהדין דיכול למכור לס' שנין ואין זה כנגד דין היובל א"כ כל מה שאינו כנגד דן היובל הכל מכר לו ומה מכר ראשון לשני כל זכות שיש לו א"כ כמו שהראשון היה יכול למכור לס' שנין כמו כן השני שקנה סתם יכול למוכרה לס' שנין דמכח ראשון הוא בא וכל זכותו מכר לו חוץ מה שכנגד דין היובל ולדבריו א"ש גם קושיתנו דכמו שהראשון היה יכול ליתן במתנה כמו כן השני יכול ג"כ ליתן במתנה ואינה חוזרת ביובל לר"מ. ועדיין לא נתקררה דעתי בזה דאם כן לר"מ כל אחד יפקיע זכות בעלים הראשונים במה שיכתוב בשטר מכירה לשון מתנה וצ"ע ועי' קצה"ח סי' קל"ב ס"ק א'

ור"י ור"ש סברי ק"פ לאו כקה"ג דמי. ופרש"י וכי אתא קרא לדידהו להקדישה ואח"כ מת אביו. ראיתי בספר תפארת יעקב בגיטין מ"ח שנסתפק אם מת האב אחר היובל לר"י ור"ש אי נימא דכה"ג לא מיקרי שדה אחוזה כלל דהא ביובל הוי שדה מקנה או כיון דאמרינן שדה הראוי' להיות שדה אחוזה א"כ בשעה שהקדיש ראוי להיות שדה אחוזה וכל זכות שיש לו הקדיש והאריך בזה. ומסיק דלמסקנא דטעמא דמשמע להו קרא הכי שדה הראוי להיות שדה אחוזה כה"ג הוי ראוי וכל שיש לו בירושה הקדיש ע"ש. ואישתמיטתי' לשון הרשב"ם בב"ב דף ע"ב ע"ב שכתב גם לפי המסקנא דילפינן מקרא שדה הראוי' להיות שדה אחוזה אם ימות קודם היובל ע"ש. הרי להדיא דלאחר היובל לא מיקרי שדה אחוזה ע"ש: גמ' בעלמא קסבר ר"י ור"ש. הלשון תמוה דה"ל למימר דכ"ע קנין פירות כקה"ג דהא לא מחלקינן בין כאן לעלמא רק דלא מיירי הכא מענין זה כלל ועי' גיטין מ"ח ע"א תוס' ד"ה לא דכ"ע שנראה שהי' גירסתם באמת לא דכ"ע כו' ע"ש. ומצאתי בתפארת יעקב שם בגיטין שעמד בזה והעלה ליישב ע"פ מה שחילק שם בין מכר שדהו לפירות ולא מכר גוף כלל דפליגי אי קנינו שיש לו בפירות הוי כקה"ג ובין מוכר גוף ופירות רק דיובל מפקיע קנין הגוף אבל הוא מכר ובזה מיושב לישנא דתלמודא משום דשמעינן לר"י ביום או יומים דלא כקה"ג כמ"ש התוס' שם ד"ה לא דכ"ע לזה אמר דבעלמא היכא שיש לו קין הגוף רק היובל מפקיע ס"ל דכקה"ג דמי אבל היכא דלא הוי רק קנין כירות בהא ס"ל באמת דלאו כקה"ג ע"ש שהאריך בזה ועי' רמב"ם פכ"ג מה' מכירה ה"ה וז' ע"ש וצ"ע

תוס' ד"ה שדה מקנה עי' משנה למלך פ"ד מה"ע הכ"ו ד"ה ודע ועי' תוי"ט ועי' מ"ש לעיל ריש פ"ג

דף כ"ז ע"א גמ' אלא לרב מאי איריא כהנים ולוים אפי' ישראל נמי. הקשה בספר ק"א הא רב מודה דלרבנן אינו קדוש. דכתיב ואם משנת היובל ולא שנת היובל ועי' לעיל כ"ד ע"ב תוס' ד"ה מ"ט] וא"כ איכא למימר דמתני' אתיא כרבנן וקמ"ל דכהנים מקדישין אפי' ביובל. ועוד הקשה לשמואל מנ"ל דכהני יכולים להקדיש אף בשנת היובל הא קרא סתמא כתיב והקושיות עצומות למעיין ומ"ש בזה הק"א לא שריר ולא נהיר. והנראה לי בזה דקושיא חדא מתורצת בירך חברתה דבאמת לרב אליבא דרבנן דילפינן מקרא דאין מקדישין ביובל גם כהנים אין מקדישין בשנת היובל דמ"ש כהנים מישראלים קרא סתמא כתיב. וא"כ ליכא לאוקמי מתני' כרבנן. אבל לשמואל דיליף מק"ו אליבא דר"ש דס"ל הקדישה כבר והגיע ש יוצאה בחנם לכהנים הך ק"ו לא שייך גבי כהנים דהא כהנים ולוים גואלין לעולם ואינה יוצאה בחנם לכהנים שדה דידהו. וילפינן מקרא גאולת עולם תהי' ללוים כמבואר ברמב"ם פ"ד מה' ערכין הכ"א. וא"כ כיון דליכא קו"ח שפיר מקדישין אפי' ביובל עצמה ואתי מתני' לשמואל כרבי כו' דאליבי' ילפינן מק"ו אבל לרבנן אין