הפלאה שבערכין קיח

ישהה מרגליות לקלים ע"ש. ולא דק דר' נתן דריש ממאי דכתיב ונתן דמשמע דחייב באחריותן עד שיבוא ליד גזבר. ושלא ישהה מרגליות לקלים דרשינן מדכתיב ביום ההוא קדש לה' כמ"ש הרע"ב ע"ש וזה פשוט

סליק פירקא בעזרתו ית"ש

פרק שביעי

דף כ"ד ע"ב תוס' ד"ה מ"ט כו' וא"ת כו' למה הוצרך לסתור קו"ח. בספר ק"א דקדק דאי לא הוי סתר ק"ו לא הוי ילפינן גבי נערה שלא תמכר מק"ו. דה"א שדה אחוזה תוכיח. שמכורה כבר יוצא ביובל ואפ"ה אם הקדיש ביובל קדשה. ומשו"ה סתר רב דהכא ליכא קו"ח ע"ש שהניח בקושיא. אך לא נראה דבריו דהיכא ה"א לומר שדה אחוזה תוכיח. שאני התם דגלי קרא. ועי' נדרים ע"ו ע"ב בר"ן שם שמבואר כן להדיא ופשוט

תוס' ד"ה אמר לך רב כו' הרי קדושה ליגאל דקדק בצ"ק דילמא באמת הכי קאמר הא מני רבנן דס"ל דמשנת היובל ולא יובל בכלל וביובל קדיש בשוי' ע"ש. ובפשוטו ניחא דליכא למימר דקדיש בשוי' דבהדיא אמרינן בברייתא דבשנת היובל לא יקדיש דליכא למימר דעצה טובה קמ"ל דלא יקדיש דאם יקדיש יהי' צריך לגאול בשוי' דהא קתני ברישא מקדישין בין לפני יובל וכו' ולא קתני עצה טובה כמו במתני' דקתני אין מקדישין לפני יובל. אלא ע"כ דלא קדיש כלל אפי' לגאול בשוי' ושפיר קאמר בשנת היובל עצמה לא יקדיש כו'. וכן מצאתי בק"א. והא דקאמרינן בגמ' אמר לך רב אינה קדושה בגרוע אבל קדוש ונותן חמשים. ע"כ צ"ל לפום ה"א זו הא דקתני ברישא מקדישין לפני היובל כו' היינו לגאול בגרוע דאל"כ תקשה אמאי לא קתני גם ברישא עצה טובה. וזה שפריך מכלל דלפני היובל קדושה לגאול בגרוע. ולפום ה"א זו דאינה קדושה בגירוע. אבל קדושה ונותן חמשים צ"ל דתנא ברא לא חייש למ"ש התוס' בד"ה רב אליבא תנא דמתני' דלא תני אין מקדישין שנה ראשונה ודו"ק

דש"י ד"ה בשלמא לשמואל כו' עי' לח"מ פ"ד מה' ערכין הי"ב ע"ש

דף כ"ה ע"א במתני' אין נמדדין עמה עי פרש"י. ועי' בש"מ ב"ב דף ק"ג ע"א שהביא בשם הריב"ן מיגאש. שפי' שלוקח אותם בלא פדיון. ופי' שם הא דמקשינן וליקדשו באנפי נפשייהו וליבעי פדיון. ומשני בנקעים מלאים מים עסקינן דלאו בני זריעה נינהו. אבל אי ליתנייהו מלאים מים. כיון דבני זריעה נינהו מקדשי באפי נפשייהו ובעי פדיון עכ"ל. והן הן שיטת הרמב"ם תלמידו בפ"ד מה' ערכין יע"ש בכ"מ ובתוי"ט. ועי' לח"מ פ"ז מה' אישות שהקשה דלפ"ז מאי פריך וכ"ת כיון דלא הוי בית כור כו' דהא לא מקשה להעריכו לפי ערך בית כור רק בשוויין ונדחק בזה ע"ש היטב אשר דיבר בזה בספר ער"ע. דהכי פי' וליקדשו בשיוין דהי' סבור דלא קדשי כלל. ואח"כ קאמר וכ"ת באמת קדשי בשווין זולת דאין נמדדין פירושו דאינו נערך בבית כור וע"ז מקשה אמאי לא נערך בבית כור הא כתיב שדה מ"מ. וע"ז משני במלאים מים ולא קדשי כלל. ובאינה מלאה מים קדשה בשוויין וזה פשוט

ויעויין בריטב"א בקידושין דף ס"א שהביא שם הא דתנינן בתוספתא דערכין. הי' שם נקעים עמוקים עשרה כו' אינן מוקדשין ואינן נמדדין עמה. ונדחק לפרש שאינן מוקדשין להיות נמדדין עמה ע"ש. ולשיטת הרמב"ם א"ש בפשיטות דאינם מוקדשין כלל באמת. ונראה דמזה הוציא הרמב"ם שיטתו. ובחידושי הרשב"א בקידושין שם הביא לשון התוספתא בנוסח אחר אין מוקדשין ונמדדין עמה וע"ש שפי' כמו שפי' הריטב"א ולשיטת הרמב"ם ע"כ צ"ל לפי נוסחא זו דהאי אין קאי גם אנמדדין וזה פשוט. וע"ש במקנה שהאריך ולא זכר שיטת הרמב"ם ע"ש

ע"ב גמרא והא נמי במקום בן כאחר דמיא עכ"ל. כלומר דכיון דבמקום בן היא חשובה כאחר א"כ גם שלא במקום בן כאחר דמיא. וכן משמע מסתימות דברי הרמב"ם בפ"ד מה' ערכין הלכה כ' ע"ש ודלא כמ"ש בספר ק"א

גמ' בעי רבי זירא אשה מי מעמיד לה שדה בעל מוקים לה שכן יורשה או דילמא בן מוקים לה כו'. מבואר מזה דיש סברא דבעל מוקים לה יותר מבן דהבן לגבי בעל כאחר הוא כדאמרינן לענין בת במקום בן דכאחר דמי. ויש להעיר מהא