הפלאה שבערכין קטז

אפותיקי ומכרו אין בע"ח גובה ממנו. ואילו הקדישו לבד"ה בע"ח גובה ממנו. ומה לי מכרו להדיוט ומה לי מכרו לשמים. ולדידי לא קשיא לי דכי אמרינן הקדש מזבח מפקיע. והקדש ב"ה אינו מפקיע. בדאקני' לי' מטלטלין אגב קרקע. דגבי הדיוט גבי ממטלטלי כו' ואין הקדש ב"ה מפקיע את הדין. וגבי הקדש מזבח מפקיע השעבוד. אבל בדלא אקני' לי' מטלטלין באגב. ההיא לאו משום הפקעה הוא. אלא מדינא לא גבי משום דלית לי' קלא. ואפי' ממקבלי מתנה לא גבי וה"ה להקדש. ואי שעבודא דאורייתא כדין טרף בע"ח מהקדש דמים. מקרקעי ומטלטלי דאגב ומן התורה אפי' בלא אגב טריף. ואי שעבודא לאו דאורייתא בע"ח טריף מהקדש דמים מדרבנן כתקנתם דטריף מן הלקוחות. מ"מ קדושת הגוף כו' מפקיעין שעבוד מן התורה דאיסור דחייל לא פקע. וי"א דלגבי הדיוט לא גבי משום דלית לי' קלא ואיכא פסידא ללקוחות ואפי' למקבל מתנה. משום דאי לאו דעביד לי' נייח נפשי' לא הוי יהיב לי' מתנה והוו לה מתנה כמכר. אבל לגבי הקדש ליכא למימר הכי וזיל בתר טעמא. ולאו מלתא היא דלא פלוג רבנן עכ"ל הרמב"ן הרי לפנינו כל הני אריוותא דס"ל כמ"ש המשנה למלך. ומדברי הרמב"ן נפרכין דברי הקצה"ח במ"ש לחלק בין מכר להקדש דמים. דהא דאינו גובה מטלטלין שמכר היינו מדרבנן. ומדברי הרמב"ן מבואר דלא פלוג רבנן ועי' היטב בזה ועי' תומים סי' ל"ט ודו"ק. ומה שהביא הקצה"ח ראי' מדברי הרשב"א הובא במ"מ בפ"ב מה' זכי' שכתב דאע"ג דכשמת הגר נעשו כל נכסיו הפקר אין שעבודו של זה נפקע דלא עדיף הפקר מהקדש ובהקדש קיימ"ל מוסיף עוד דינר ופודה את הנכסים הללו. וכן נראה לי אפי' אין לו אלא מטלטלין כו' עכ"ל. ומשמע דהקדש והפקר שוין הן וכיון דבהפקר אפי' במטלטלין ההפקר אין מפקיע מידי שעבוד. ה"ה בהקדש דמים אפי' במטלטלין אין מפקיע מידי שעבוד עכ"ל הקצוה"ח. ואינו ראי' היא כלל. דהרשב"א לא הביא ראי' מהקדש רק דהפקר לא מפקיע שעיבוד דהפקר לא עדיף מהקדש. אבל מ"מ הקדש עדיף מהפקר לענין זה. דהקדש מפקיע שעבוד במטלטלין שלא הקנה אותם אגב מקרקעי דלא גרע ממכר אבל הפקר אפי' במטלטלין שלא הקנה אותם אגב מקרקעי אינו מפקיע שעבוד דהבע"ח הוי לי' כיורש דידי' וברשותו קמו נכסי ודו"ק. והנה דברי הרשב"א שהובא במ"מ הן המה דברי הרשב"א בחידושיו לב"ק דף מ"ט ושם דבריו נאמרין בקיצור. אולם מצאתי בתשובת הרשב"א ח"ב סי' רנ"ב שהאריך בזה ושם מבואר להדיא כמ"ש בעז"ה וזה לשונו ולעיקר הדין אני דן לפניך שאם הניח הגר קרקע ובאה האשה גובה כתובתה ממנו לפי שכבר חל שעבודה על הקרקע. ונכסי בחזקת האלמנה קיימו כדאסיקנא בריש פ' אלמנה ניזונית. וה"ה כשכתב מטלטלי אגב קרקע דאין הפקר ולא הקדש דמים מפקיעין מידי שעבוד כדעת הגאונים ורש"י ז"ל [ומזה מבואר להדיא כמ"ש לעיל דלרש"י בעינן דוקא מטלטלי אגב קרקע ואפי' לדברי רבינו תם שלא לחלק בין הקדש דמים להקדש מזבח מ"מ אהקדש קרקע מודה דאין מפקיע מידי שעבוד וכדתנן מוסיף עוד דינר ופודה את הנכסים הללו כו'. ואיברא במטלטלין ולא כתב לה מטלטלי אגב מקרקעי יש לי לדון לחוב ולזכות והאריך בזה ולבסוף מסיק דהיכי דבזבזו אותן ישראל אחר מיתה כבר חל עליהן שעבוד הבע"ח בגמר מיתה וקיימו ברשות הבע"ח דהא לא קאי באפייהו זכות אחרים דבמטלטלי דיתמי גופייהו אי לאו דירושה ממילא קא הויא ועם גמר מיתה קמו להו נכסי בחזקת יתמי הי' כתובת אשה ובע"ח גובה מהן כדתנן פ' הכותב כו' הלכך גבי גר דבשעת מיתה לא היתה זכות אחרים מעכבת ועומדת בפני שעבוד אשה ובע"ח הם קדמו והוו להו כיתמי דידי' וקמו להו נכסי ברשותייהו מפני ששעבודן חל עליהם עם גמר מיתה. ואע"פ שקדמו אחרים ובזבזום מוציאין מידם ע"ש שהאריך עוד בזה. הרי להדיא דעיקר ראית הרשב"א מהקדש על הפקר הוא רק לענין הפקעת שעבוד דלא נימא דהפקר מפקיע מידי שעבוד אבל לא שיהי' דין הקדש והפקר שוין דהרי כתב להדיא דבהקדש בעינן דוקא מטלטלי אגב מקרקעי ובהפקר אפי' במטלטלין שלא כתב לו אגב מקרקעי לא מפקיע שעבודו ע"ש היטב וזה ברור. ובאבני מילואים ריש סי' ק"ב לא ראה לא דברי הרשב"א בחידושיו ולא דבריו בתשובה שהבאתי וכתב מה שכתב ולא כיון האמת. ומהנראה שתשובה המיוחסת להרמב"ן שהביא המ"מ הן המה דברי הרשב"א בתשובה שהבאתי ואין ת"י לעיין בו. ועי' בית מאיר בסי' צ"ג סעי' כ' שגם הוא לא ראה דברי הרשב"א בתשובה ע"ש ומ"ש בשיטת הר"ן אישתמיטתי' דברי הר"ן שהבאתי

ממוצא דברינו נשכיל דהא דמבואר בסי' רמ"ה בסעי' י' ברמ"א דאם יש לו בע"ח גובה