הפלאה שבערכין קיד

דינר אלא אפי' כל שהוא שלא יהיה נראה הקדש יוצא בלא פדיון ע"ש והובא הירושלמי בחידושי רשב"א בגיטין מ' ע"ש הרי להדיא כמ"ש רש"י ועי' תומים סי' קי"ז ס"ק י"א ע"ש היטב ודו"ק

תוס' ד"ה משום דר"א ע"ש. רבו בזה שיטת הראשונים. ואבאר קצת מעט מהרבה שיש לי לדבר בזה. הנה שיטת רש"י בכמה מקומות דדוקא קדושת הגוף מוציא משעבוד. אבל לא קדושת דמים. ור"ת הקשה עליו דאי חשיב ברשותו של לוה כל זמן שלא הגיע הזמן אפי' קדושת דמים נמי הפקיע מיד שעבוד ואי לא חשיבו ברשותו אפי' קדושת הגוף נמי לא. דכי יקדיש את ביתו כתיב. מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו עי' גיטין מ' ע"ב תוס' ד"ה הקדש. והנה בחידושי הרשב"א והר"ן בחולין דף קל"ט גבי הא דאמרו קדשי ב"ה כיון דמרדו פקעו להו קדושתיהו. הקשו שם קדושה שבהן להיכן הלכה. ותירצו דקדושת דמים אינו כקנין הגוף אלא כשעבוד ממון וכיון שנתייאש הגזבר מחמת שמרדו הוי לי' כהפקר ופקע לי' שעבוד שיש לגבוה עליו ע"ש

מדבריהם למדנו דקדושת דמים אינו כקנין הגוף אלא כשעבוד ממון. וע"פ דבריהם נתיישב היטב קושית ר"ת על שיטת רש"י דקדושת דמים כיון דאינו רק שעבוד ממון אינו מוציא משעבודא דבע"ח דמאי אולמא האי שעבוד מהאי שעבוד שכבר עליו הבע"ח. והוי לענין זה אינו ברשותו כיון דכבר משועבד מחמתי' אינו יכול להוסיף עוד עליהם שעבוד אחר. אבל קדושת הגוף דהוא קנין הגוף אלים טובא ויכול להפקיע השעבוד שיש עליו מכבר דקנין הגוף עדיף משעבוד וזה ברור למעיין ישר. וכן הוא לשון רש"י בב"ק דף צ' ע"א ובכתובות נ"ט ע"ב. וכן משמע לי מלשון הר"ן בנדרים דף פ"ו ע"ב ד"ה דאמר שכתב ולא הוי גזל כיון דלא קני' לי' אלא לגוביינא בעלמא ודוקא קדושת הגוף. אבל קדושת דמים לא מפקיע שעבוד ע"ש וכוונתו למ"ש דקדושת הגוף דהוי כקנין הגוף עדיף משעבוד דלא הוי אלא לגוביינא בעלמא. אבל קדושת דמים לא מפקיע שעבודא דלא אלים האי שעבוד מהאי שעבוד

הן הן כוונת רש"י לענ"ד בפסחים דף ל"א ע"ב ד"ה כ"ע לא פליגי אפי' לרבא דאמר עד עכשיו הי' ברשות הלוה מודה הוא וכו' ואין הקדישו הקדש שהרי ממושכנין הן למלוה. ואע"ג שהן שלו אינן ברשותו. ורחמנא אמר איש כי יקדיש את ביתו קודש מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו עכ"ל ורצונו רצוי' כיון שכבר ממושכן למלוה ומשעבוד לו א"כ לא חייל עוד שעבוד דקדושת דמים. דהוי אינו ברשותו לענין זה. אבל קדושת הגוף שפיר מפקיע מידי שעבוד כיון שהן שלו בעצם ולא קני לי' אלא לגוביינא בעלמא שפיר חייל עליהם קדושת הגוף. והקצה"ח בסי' קי"ז ס"ק ב' הבין כוונת רש"י בפשוטו דרש"י סובר דאע"ג דרבא ס"ל מכאן ולהבא הוא גובה מ"מ דבר שאינו ברשותו מיהא הוי. ולפ"ז תקשה קדושת הגוף אמאי מפקיע מידי שעבוד הא הוי דבר שאינו ברשותו וכקושית התוס' גיטין. והעלה דרש"י ס"ל דקדושת הגוף חיילא אף על דבר שאינו ברשותו ע"ש והדוחק בזה מבואר למעיין. ומה שנסתייע מתשובת הריב"ש סי' שנ"ט. עיינתי שם ולא מצאתי שום רמז מזה

הגה"ה הנה ראי' הקצוה"ח הוא מסוף דברי הריב"ש דו"ק שם דהביא מתוס' הרא"ש דאיש כי יקדיש וכו' כתוב בקדושת דמים ומזה הפסוק ילפינן דאינו מקדיש דבר שאינו ברשותו א"כ מוכח להדיא כהקצוה"ח דו"ק שם. עד כאן הגה"ה מהרב דלוקניק]

וכל דברי תוספ' הרא"ש שהביא הריב"ש הן המה דברי הרא"ש בנדרים פ"ו ע"א בפי' שם. והן המה דברי הר"י בגיטין מ' ע"ש היטב ומ"ש הוא נכון

והנה שיטת הר"י בגיטין ד' מ' דלרבא דס"ל מכאן ולהבא הוא גובה חשוב ברשותו ודוקא קדושת הגוף כיון שחל שעה אחת תו לא פקע אבל קדושת דמים לא אלים כח הקדש מכח מקדיש וראוי לפקוע. והנה לשיטתו חל ההקדש בקדושת דמים עד זמן שתצא מרשותו. וכן הוא להדיא בפי' הרא"ש בנדרים פ"ג. ובתשובת הריב"ש סי' שנ"ט ע"ש

אמנם למ"ש לעיל בשיטת רש"י נראה דלא חל קדושת דמים כלל כיון דכבר משועבד לא עדיף האי שעבוד דקדושת דמים משעבודא דבע"ח. והוי לענין זה דבר שאינו ברשותו ולא חל כלל ההקדש דקדושת דמים כיון דלא משכח רווחא לחול וכן משמע מלשון התוס' בשמעתין שכתבו אבל קדושת דמים לא כו' אין הקדש חל על הנכסים